מתוך  הסדרה "שטיסל"

עקיבא שטיסל לא לבד: על תופעת "מעוכבי השידוך" בחברה החרדית

social
facebook whatsup email tweeter
תמר רותם //
5.1.16
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"רווקה בת 30 פלוס: "רווקות שנתקעו סובלות. יש חתונה, חג, כינוסים משפחתיים, ואת מרגישה לבד. בכל פעם שאת נכנסת לחדר, מפסיקים את השיחה. אני בן אדם, לא? יש כאלה שמפסיקות להיות דתיות או שנושכות שפתיים. כאילו את לא מורשית לעבור בקהל הנורמטיבי"
"מתי הורוביץ: כשהצעירים יוצאים ממסגרת המיינסטרים החרדי, הם מחוץ לשוק השידוכים. מחוקים ומתויגים. רבים מתנתקים מהמסגרות המסורתיות. יש ואקום אמיתי. בעלי האומץ יחפשו לבד. יש כאלה שישוטטו באינטרנט ויעשו ניסיונות להכיר בדרך זו"
"נחמיה שטיינברג: זוג צעירים בני 22 הם יותר סבילים לחברה. הם לא באמת יודעים למה הם נכנסים. אתה מונהג בידי החברה. השידוך זה עסקה, ערוך על פי סטראוטיפים. הכול בנוי על מסד נתונים הבנוי על סטיגמות "
תופעת "מעוכבי השידוך": צעירים חרדים באמצע שנות ה-20 ואילך שאינם נשואים. המגמה החדשה, מסבירים חרדים, קשורה הדוקות למגמות העולות האחרות: גיוס לצבא והשתלבות בשוק העבודה, וכמוהן, גם היחס כלפיה אטי, מהוסס, ולעתים גם אכזרי

כשיעל סילמן, צעירה חרדית בת  27, קמה לשאת דברים, רחש עבר בקהל. אחרי הכול, היא העזה לעמוד ולדבר בפומבי על ניסיונה בשידוכים – מן הנושאים החשאיים יותר בציבור החרדי. ואם לא די בכך, היא עשתה זאת לפני קבוצה גדולה של רווקים חרדים - עניין בלתי טריוויאלי בציבור שדוגל בהפרדה מוחלטת בין המינים. האומץ שהפגינה סילמן בווידוי האישי שלה מול הקהל שהיו בו גם שדכנים ושדכניות, היה מסימניו של הכנס יוצא הדופן שבו השתתפה לפני חודשים אחדים ועסק בבעיית השידוכים במגזר החרדי.

 

האירוסים והחתונות בחברה החרדית מתרחשים בשיטת סרט נע. בגילי 19-22 רוב הצעירים נישאים, ועל תנופת הנישואים הזאת יעידו מודעות האירוסים המתפרסמות מדי יום בעיתונות החרדית. אלא שבד בבד, מתחילה בשקט בשקט להיווצר תופעה של רווקוּת חרדית, או "מעוכבי שידוך", כפי שהם מכונים במגזר.

 

אם פעם היתה בחורה אחת בכל השכונה שתויגה כרווקה אומללה, או רווק מזדקן אחד שהיה בדיחת הישיבה, הרי שכיום, כשהחברה גדולה יותר מבעבר ותהליכים חברתיים מן החוץ החלו לחדור אליה, נוצרת שכבה של רווקים. תופעה זו - של הרווקים והרווקות החדשים בשנות ה-20 -30 המאוחרות לחייהם - היא בין השאר תגובה לתהליכים של היפתחות להשכלה וחתירה להגשמה עצמית קרייריסטית שחלו בחברה החרדית בעשור האחרון.

 

לרוב, הרווקים הם סטודנטים או בעלי משרות, והם אינם מסתגרים בבית. הם עסוקים בפעולות פנאי שונות עם חברים (בילויים, ספורט, נסיעות לחו"ל וכד') ומיעוטם אף יוצא מבית ההורים ושוכר דירות. ועדיין, לעומת בני גילם הרווקים והרווקות בחברה הדתית-לאומית, בחברה החרדית, שבה אין מנוס מלהתחתן מוקדם, הם מתויגים כחריגים. ומכיוון שהחרדים הרווקים אינם חופשיים לעשות כרצונם, גם בשל חינוכם, הם תלויים הרבה יותר במוסד הנישואים לרווחתם האישית ומנסים לפיכך למצוא שידוך בלי הרף.

 

 

קובי גדעון
צילום: קובי גדעון, פלאש90

 

 

נקודת העיוורון של השוק

את הדיון בסוגיית מעוכבי השידוך מוביל כיום ארגון אגודה אחת, שחבריו משתייכים לזרם הפתוח יותר בחברה החרדית – ציבור הלומדים והעובדים. הם גם אלה שיזמו את כנס השידוכים. לפי הגלים שהיכה האירוע (הוא נעשה בן רגע לנושא לשיחה ערה ברחוב החרדי ולהתנצחויות בפייסבוק), ניתן למדוד את מהפכנותו, לפחות בכל הקשור לאופן הפתוח שבו הציג את הבעיה. חבל רק שבכנס גם הונצחו נורמות חרדיות שמרניות, כשהושיבו במעין רפלקס מותנה את הגברים תחילה ואת הנשים מאחור וכן שלא דאגו לייצוג הולם לנשים בין הדוברים.

 

מתי הורביץ מאגודה אחת מאפיין את מעוכבי השידוך בחברה החרדית כמי שעזבו את הזרם המרכזי החרדי – כלומר, ישיבה וסמינר – וניתבו את עצמם למסלול אלטרנטיבי לקראת קריירה, בין שבלימודים אקדמיים ובין שביציאה לעבודה (המדובר בעיקר בגברים. הנשים תמיד עבדו). הבעייתיות, לפיו, במגמת השידוכים המסורתית המקובלת במגזר החרדי, שהצעירים הללו מתקשים להשתלב בה, היא שיש לה מעין נקודת עיוורון באשר לצעירים עובדים וסטודנטים. "כשהצעירים יוצאים ממסגרת המיינסטרים החרדי, הם מחוץ לשוק השידוכים. מחוקים ומתויגים", הוא מסביר, "רבים מתנתקים מהמסגרות המסורתיות. יש ואקום אמיתי. בעלי האומץ יחפשו לבד, ויש כאלה שישוטטו באינטרנט ויעשו ניסיונות להכיר בדרך זו". 

 

סילמן מתארת את התהליך שעברה, בתוך שבע שנים בלבד, מבת סמינר טרייה שהשדכנים לא מפסיקים להתקשר אליה, דרך פנייה לשדכניות ועד להצטרפות לאתרי אינטרנט. בינתיים היא חשה, לדבריה, שעדיין לא נמצא פיתרון מתאים לה. נחמיה שטיינברג, מנהל המכינה לסטודנטים חרדים באוניברסיטה העברית, אפיין בדבריו את הבעיה. הוא טען ששידוך של בחור ובחורה בוגרים יותר בגיל, "זה כאב ראש. זה יותר מורכב מלהתאים בחורה בשנה שישית בסמינר עם בחור מוועד חמישי בישיבה". לעומת זאת, בגיל צעיר זה עניין פשוט יותר. "זוג צעירים בני 22 הם יותר סבילים לחברה. הם לא באמת יודעים למה הם נכנסים. אתה מונהג בידי החברה. השידוך זה עסקה, ערוך על פי סטראוטיפים. הכול בנוי על מסד נתונים הבנוי על סטיגמות".

 

 

שטיינברג הרחיב את המבט כשהגדיר את ציבור הסטודנטים החרדים – כ-7,000 בסך הכול – כמי שנטלו את גורלם בידיהם. "אתה יכול לומר הכול משמים (על השידוכים, ת"ר) כאשר אתה בן 22. אתה נותן לקב"ה או לשלוחיו על פני אדמות לעשות לך את העבודה. אבל כשאתה מתחיל ללמוד, יש משהו מהותי בתחושת ההעצמה. אתה מפתח אוטונומיה אישית, אחריות. עד עתה היית מובל, אמרת ה' יעזור, אבל ברגע שאתה תופס עמדה עצמאית, אתה לבד בצריח.

 

"זה גורם לתחושת בדידות כשהחברה ממשיכה בתוך הריתמוס הפנימי, והמודעות (מודעות האירוסים) ב'יתד נאמן' ממשיכות להתפרסם. לי כבר אין מי שידאג, וזה מוזר לי כי אני לא יכול ללכת לבר. אני אדם ערכי. מה אני אמור לעשות?".

 

קריאה נוספת: בשנים האחרונות יותר ויותר נשים חרדיות מודעות לאופנה ולסטיילינג

 

בעיית אתרי השידוכים

 

בחורה בת 30 פלוס, שהעדיפה לא להזדהות בשמה, מספרת על המחיר בקרב המין האחר: "רווקות שנתקעו סובלות. יש חתונה, חג, כינוסים משפחתיים, לידות של אחיותייך. את מרגישה לבד. בכל פעם שאת נכנסת לחדר, מפסיקים את השיחה. אני בן אדם, לא? יש לי חברה שעזבה לגור בארצות הברית. יש כאלה שמפסיקות להיות דתיות או שנושכות שפתיים, כאילו את לא מורשית לעבור בקהל הנורמטיבי. או שאת בררנית או שאת לא רוצה מספיק להתחתן. ובעניין הזה, 'רווקות' זה גם בחורות בנות 25. אז מה יגידו בחורות בגילי? זה מאוד אכזרי. המערכת היא די לא רחומה, ולבת זה יותר קשה".

 

F150416YS56
החברה מתקשה לקבל את רווקיה (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה) (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

 

דבורה עמר, אף היא רווקה בשנות ה-30 לחייה, גננת ובעלת תואר שני בטיפול באמנות, אינה מרשה לעצמה, כדבריה, להתבוסס בתחושת הדחייה הזאת. היא סבורה שצריך למצוא פתרון ולהרחיב את האפשרויות להיכרויות בחברה החרדית. לדבריה, היא מתרחקת משדכניות המנציחות את השיטה החרדית. "הן מקובעות מאוד. אם יש לך אחים שנשרו מישיבות, זה נחשב לפגם. 'היא לא איכותית'. וגם עניין העדה שממנה באת קובע. זה עניין מטופש מאוד, מתסכל מאוד".

 

בצר להם, פונים רבים מהצעירים מעוכבי השידוך לאתרי שידוכים הפונים לאוכלוסייה דתית ומסורתית. כך למשל האתר שליש גן עדן נעשה באחרונה פופולרי למדי בקרב צעירים חרדים. תחילה בהתגנבות יחידים, ונדמה שעתה נפרץ הסכר. ואולם, עדיין יש בלבול רב בקרב הצעירים החרדים.

 

התחושה המתקבלת משיחות עם רווקים ורווקות היא שהם צועדים את צעדיהם בעולם לא מוכר, בלי כללים, ושהם די אבודים.  סילמן למשל מספרת שהקפיאה באחרונה את המנוי באתר היכרויות בגלל תחושת הבלבול. "הרגשתי לא מוגנת. בבת אחת מחייכים אליי כל כך הרבה פרצופים, והרגשתי שאני מדפדפת ופוסלת בזה אחר זה, בגלל מראה. זה לא מתאים לדרך שבה חונכתי". עמר מכנה בצחוק את אתר השידוכים שליש גן עדן "שליש גיהינום". היא מספרת שהיא רשומה בשני אתרים. "רוב הפונים אליי הם לא הסגנון שלי", היא אומרת. גם היא הקפיאה את המנוי.

 

קריאה נוספת: הצצה לתעשיית הקולנוע החרדית 

 

המבחן האמיתי

 

זה תקופה שעמר משתתפת בקבוצה ראשונית וחשאית של מפגשי פנויים פנויות. בקבוצה הנקראת שי-דו-כים (במילעיל) רשומים כ-80 רווקים ורווקות, שהם הגרעין הקשה, ויש גם מבקרים מזדמנים. בכל מפגש מוזמן רב, כדי לשמור על המסגרת הרוחנית, ולאחר מכן המשתתפים מתחלקים לקבוצות קטנות ודנים בסוגיה שעל סדר היום. עמר סבורה שלא רק שיש להרחיב את מיזמי ההיכרויות והשידוכים, אלא בעיקר להסיר מחיצות. "היום אני רוצה שהבחור יתקשר אליי אישית כדי שאוכל לשמוע את הקול שלו. זה חוסך לי המון. זה לא מתאים שההורים או השדכנים יהיו מעורבים. פעם הייתי נפגשת בבית או בבית מלון. היום אני נפגשת בבתי קפה".

 

אבל לא רק מקום הפגישה השתנה, אלא גם הדרישות. "מה שחשוב לי היום זו בעיקר אינטליגנציה רגשית. אני אשמח אם הוא יהיה מרקע כמו שלי, אבל אני לא פוסלת רקע אחר. חשוב שזה יהיה אדם שיש לי אותו שיחה, תקשורת לעומק. לא חזות חיצונית. היום זה בהחלט לא משנה".

 

חיה פביאן, שדכנית לעת מצוא (ובעלת משפחתון למחייתה), טוענת שהבעיה נעוצה בפער בין ציפיות ההורים לציפיות הצעירים, ילדיהם. לדבריה, "הורים עדיין רוצים משהו מסוים מאוד. בחור ישיבה שיתאים למודל של בחור טוב, החתן המושלם. ולעומת זאת, הצעירים רוצים כבר משהו אחר, ככה שיש ויכוחים. ואז הבחורה מגיעה לגיל 26, וההורים מוכנים להתפשר ולאפשר לה להיפגש עם בחור עובד. אז למה לא קודם?". היא מספרת שאצלה במשפחה ארבעת בנותיה התחתנו עם בחורים עובדים שקובעים עתים לתורה. "הבנות שלי ראו מה זה לגדל 12 ילדים בדוחק. הם רצו את האפשרות להתפרנס בכבוד, והן התחתנו בנות 18 וחצי. תמכתי בהן". 

 

פביאן לא היתה תומכת בהן לו ביקשו להכיר בחור באינטרנט. היא מסתייגת, משום שזו זירה לא מוגנת, לדבריה. בכלל, האינטרנט זוכה לחשדנות מצד כל הנוגעים בדבר: הורים, עסקנים, שדכנים, ואפילו הצעירים עצמם, כאמור. עם זאת, ייתכן שהמדיום יכה שורש לאורך זמן, שהרי לאינטרנט בכלל ולפייסבוק בפרט יש שלל פונקציות בחברה החרדית (בעיקר בחוגיה הפתוחים), והוא הולך אט אט ונטמע.

 

 

האם עתיד דומה צפוי גם לשוק השידוכים האינטרנטי? לדברי שמואל דרילמן, איש עסקים חרדי שבאחרונה החל לבדוק היתכנות של אתר היכרויות חרדי, יש אמנם ציבור חדש שעשוי להיות קהל היעד, אבל הוא לא השתכנע שיש "מסה קריטית", כלשונו, כדי לקיים מיזם כזה. "אני סקפטי, ולא הייתי מניח כסף בעסק כזה. רוב הבחורים והבחורות, הייתי אומר 80 אחוז, עדיין מתחתנים בשידוך. תכנון נישואים? זה נוגד את התוכנית הקלאסית החרדית". מנקודת הראות שלו, הביקוש לאתר היכרויות עדיין נמוך "כי הוא סותר את תפיסות היסוד החרדיות". דרילמן מסכים שמגמות העבודה וההשכלה יימשכו בשנים הקרובות, אבל הוא רומז שמבחינה פוליטית, הקצב שלהם ייבלם. "לחרדי החדש זו שעת מבחן", הוא אומר.

 

אולי יעניין אותך גם בקרוב בבית אבי חי מאחורי הקלעים של "שטיסל" רביעי,
20:00 / 1.2.17
צפייה בהקרנה במעגל סגור של השיחה והסרט

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus