המיזם "929" יוצא לדרך, וחשוב שמוביליו יחליטו איזו דרך זו תהיה
המיזם "929" יוצא לדרך, וחשוב שמוביליו יחליטו איזו דרך זו תהיה
social
facebook whatsup email tweeter
יותם יזרעאלי //
31.12.14
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"ככלל, התוכן המדרשי הוא ברוח הלימוד הפלורליסטי, דהיינו, המקדם שוויוניות בין נשים וגברים, דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים. אבל ממה שהתרשמתי עד כה, יש תחושה שהוא קצת יותר מדי "פלורליסטי", במובן הזה שנוצרת תחושה של אינפלציה "
בשבוע שעבר יצא לאור המיזם "929 – תנ"ך ביחד", שמתיימר לייסד שיטה חדשה שאפתנית וחסרת תקדים לקריאה יומית בתנ"ך. יותם יזרעאלי שוחח עם כמה ממשתתפיו ומגיש מסקנות ביניים ביחס ליומרותיו

בשבוע שעבר יצא לדרך מיזם "929 – תנ"ך ביחד" באירוע הזנקה ממלכתי בבית הנשיא, שכלל טקס רשמי בהנחייתה של ליאת רגב, הופעה של קובי עוז וסדר נואמים מרשים: החל בנשיא, עבור בשר החינוך לשעבר הרב שי פירון, סגן שר החינוך והוגה המיזם אבי ורצמן וכלה באישי ציבור נוספים, כגון הרב בני לאו ורינו צרור. כולם אגב חברים מובילים בחברותא הלאומית שזה עתה החלה.  

 

929, לפי האמור באתר הפרויקט, "זו שיטה חדשה לקריאה יומית בתנ"ך המבוססת על חלוקתו לפרקים". אבל הרציונל שמאחורי הפרויקט לא מצטמצם רק להיבט הלמדני.  מדובר במיזם תרבותי אדיר ממדים וחסר תקדים בישראל, הן מבחינת מטרותיו והן מבחינת המשאבים והכספים שהושקעו ומושקעים בו (47 מיליון שקל). גם כקונספט – מחזור קריאה יומי בתנ"ך – הפרויקט הוא חסר תקדים מבחינה היסטורית ומחקה בכך את דגם ה"דף היומי" בגמרא, שהחל ב-1923.

 

"929" נועד מראש לאפשר לימוד קולקטיבי-אינטראקטיבי של ספר הספרים, שמתאים בצורתו לעידן המידע הדיגיטלי, דהיינו, לימוד אינטראקטיבי וחופשי בכמה מדיומים, שיילך ויצטבר לכלל מאגר עצום של אינפורמציה (שתיעשה, אולי, קנונית). ויש בו כמובן גם ההיבט החברתי של חוכמת ההמונים: "השיח הפתוח ורב הקולות הוא גם הבסיס החשוב ביותר ליצירת קהילה ערה, מקבלת ומשתפת שיש בה מקום לכל אחד ואחת, כיחידים וכקבוצות", מסבירים לנו באתר.

 

אף על פי שאנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך (היום שבו נכתב הטקסט הוא היום השמיני מתוך, כאמור, 929), זו הזדמנות טובה לבדוק איך התחיל המסע, כיצד מרגישים המשתתפים בו, מהן הציפיות והתקוות להמשך ואילו תגובות כבר הספיק לעורר, במסגרת הדיון הציבורי בעניינו – שאיננו פחוּת, נכון לעכשיו, מהדיון שהמיזם עצמו מקיים בנושאים המקראיים. מעבר לכך, בנקודת הזמן הנוכחית של הקריאה, העולם כבר הספיק להיברא, להיכחד במבול ולהיברא שוב, כשבתווך נחטאו חלק מהחטאים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. ככה שגם אם עברו שמונה ימים בלבד, יש כבר מספיק בשר לחתוך בו.

929

המקרא, גרסה אינפוגרפית

 

הודיה קנטרוביץ-וכטל, אשת חינוך ואם לשניים, החליטה להצטרף כי זה תקופה ארוכה שהיא רוצה להקדיש זמן ללימוד משמעותי, שאפשר להתחייב אליו גם במסגרת של חיים עם הילדים. "יש משהו בפרק ביום שעושה את זה ממש קל ופשוט. נוסף על כך, זו הזדמנות לקרוא את כל התנ"ך, שהוא תמיד מעניין ורלוונטי, והממשק של האתר ממש עושה חשק".

 

את מצליחה לקרוא כל יום?

"אני משתדלת, ואם אני מפספסת, אני משלימה יום אחרי כן.  זה נותן לי זמן עם עצמי לחשיבה ולהסתכלות מחודשת על סיפורי תנ"ך שלמדתי בבית הספר".

 

האתר הוא פלטפורמה מרשימה שבלי ספק הושקעו בה שעות רבות של תכנון ועיצוב, ומן הסתם גם הרבה מאוד כסף. וטוב שכך. הוא נעים למראה וידידותי למשתמש ומזכיר באופיו, וכן בעיצובו, דף גמרא או מקראות גדולות: הפרק היומי מופיע כטקסט מרכזי, שמלווה בפרשנויות ובמדרשים (שצריך להקליק כדי להיכנס אליהם). אם תרצו, גרסה אינפוגרפית של לימוד מקרא.

 

לפירושים ולמדרשים מגוון צורות: טקסטים קצרים, ציורים וסרטונים רלוונטיים, ובראשם שיחת חטף קצרה בין ליאת רגב והרב בני לאו על כל אחד מהפרקים. נזכיר למשל את סרט האנימציה המדהים של אוריין ונטורה "The other side of the story", שמתעד את רגעי הנטישה הטרגיים של סנאי קטן שהוריו משאירים אותו מאחור כשהם עולים לתיבת נח. הסרט, שזכה בתחרות האנימציה של בצלאל לסרטים קצרים, מוסיף נקודת מבט מעניינת לסיפור.

 

פרנקל
רחלי פרנקל, בתוכנית המלווה את המיזם בערוץ הראשון (צילום מסך)

 

מלבד זאת, בחלקו העליון של הדף יש סרגל פרקים שנותן פרספקטיבה רחבה יותר על המקום הכרונולוגי של הפרק היומי ביחס לסאגה המתפתחת. לסיכום עניין, האתר מסתמן כבר עכשיו כמאגר מידע אדיר שיוכל לשמש מורים, תלמידים ומעריצי תנ"ך באופן כללי, אם כי אופיו ה"קליפי", שנועד למשוך את העין, מגביל את המדרשים לקטעים קצרים, שבמקרים רבים מדי הופכים, בלשון ויקיפדיה, ל"קצרמרים".

 

אש התורה איננה שריפה שצריך לכבות

 

מובן שאי אפשר שלא להתייחס לפרשת ארי אילון מן הימים האחרונים. מתברר שגם לשיח הפתוח ורב הקולות יש גבולות. בימים האחרונים הרשת סוערת סביב פרשת סילוקו של התלמיד החכם והדרשן החילוני הנודד ארי אילון מחבורת הכותבים של המיזם, עקב דרשותיו השנויות במחלוקת של מי שמגדיר את עצמו כ"נרקומן התנ"ך" ש"מזריק את התנ"ך לוורידים" (ביטויים מתוך ספרו הנהדר "עלמא די").  ייתכן שזו כבר נקודת התורפה הראשונה של המיזם, שבאותה הנשימה שבה הוא מבקש לכלול מגוון דעות ופרספקטיבות (כיאה לספר הספרים הנצחי) , הוא מבקש לצעוד "בשביל הרבים" ויש "לנהוג בהתאם", אם לצטט את הרב בני לאו בסטטוס שהעלה לפייסבוק בעקבות הפרשה. 

 

אין ספק שיש כאן דילמה עקרונית בהגדרת המהות של המיזם, ואף שאפשר להבין את האיזונים שהרב בני לאו נאלץ להתמודד איתם בהובלת הספינה הזאת, עדיין יש לשאול אם זו הדרך הראויה להתמודד עם הסוגיה שזימנה התמודדות מיידית עם המטרה של "יצירת קהילה ערה". 

האם לא ניתן היה למנף את ה"משבר" הזה ליצירת שיח ציבורי מעמיק, במקום להתייחס אליו כאל שריפה שצריך לכבות? התורה כידוע משולה לאש לא רק משום שהיא נעימה ומחממת ומאפשרת לנו להתרפק על סיפורי אבותינו ואמהותינו הנוסטלגיים, אלא גם כי היא מאתגרת, שורפת, מתמירה ומפשירה את המקומות שבהם אנו קופאים על שמרינו.

 

עם זאת, יש לשאול אם הציבור הישראלי מלכתחילה מוכן לשיח מעמיק מעין זה. העלאת האתר המקביל מבית היוצר של מכללת הרצוג בשביל ציבור קוראים דתי ממחיש את מצבה של החברה הישראלית, שמובלת בידי מנהיגי מגזרים מפוחדים שחוששים לצאת מתוך המקובעות של זהותם, לא פחות מכך.  לצערנו, התנ"ך נתפס בקרב רבים מדי כספר ש"שייך" לדתיים, וזו תפיסת עולם שדתיים וחילונים רבים מדי אוחזים בה. ראינו ביקורות מאכזבות מקרב האורתודוכסיה הדתית, כגון אלה של הרבנים אבינר ואפרתי (שאני מניח שגם בעקבות קריאותיהם הוקם האתר ה"כשר"), בצד קריאות ביקורת מן האורתודוכסיה החילונית, שמרימה שוב את הדגל של הכפייה הדתית.  גם אלה וגם אלה – דברי יובש משעממים ומיושנים הם.  לדעתי, יש מסה קריטית מספקת לנהל דיון ציבורי בוגר על הנושאים הללו, ואני מקווה שקברניטי המיזם לא יאמצו את אסטרטגיית הניהול של כיבוי שריפות, ובמקום זאת, יעזו לחבק את המחלוקות ולמנף אותם לשיח ציבורי אמיץ עם חזון לטווח הארוך, בדומה למשל המרתון שמשווקי המיזם משתמשים בו. 

 

איזהו חופר

 

ככלל, התוכן המדרשי הוא ברוח הלימוד הפלורליסטי, דהיינו, שמקדם שוויוניות בין נשים וגברים, דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים. אבל ממה שהתרשמתי עד כה, יש תחושה שהוא קצת יותר מדי "פלורליסטי"; התחושה היא של אינפלציה בפתיחות, ביצירתיות, בתעוזה, בחדשנות, בחגיגיות ובהרפתקנות, מה שמייצר אפקט של גודש. התחושה היא שהמיזם חוגג את עצמו אפילו יותר ממה שהוא חוגג את הספר שבו הוא מבקש לעסוק.

 

נוסף על זאת, יותר מדי מרוחה של תרבות הסלב אופפת את האתר, מה שמייצר תדמית פתטית מעט, כאילו מדובר במותג חדש של ג'ינס. יש לתת את הדעת על קו השיווק והמיתוג של הפרויקט, היות שהוא מזכיר במשהו את עולם הערכים של תרבות פופולרית זולה שבעטיה קרנו של התנ"ך ירדה מלכתחילה.  

 

עם כל זאת, במסגרת ההתרגשות ושמחת ההתחלה, זה בינתיים בגדר המתקבל על הדעת, ואולי זו רק אסטרטגיה ראשונית למשוך קהל. בהחלט יהיה מעניין לעקוב אחר השינויים שיחולו בו – בתקווה – עם ההתקדמות בקריאה.  

 

כך למשל, יהיה מעניין להיווכח אם גם פרשנים מסורתיים של התנ"ך מוזמנים להשתתף בלימוד הלאומי הזה. האם רש"י או רמב"ן ופרשנים מודרניים יותר, כמו צדיק מאיזביצא, ימצאו את עצמם שותפים ל"ביחד", או שמא זכות החברותא שמורה רק לאנשי תנועת ההתחדשות היהודית בימינו? ומנגד, האם גם לקולות של "בנים רשעים" השואלים "מה העבודה הזאת לכם?" יש מקום בתוך השיח?

 

במסמך הרשמי שמציג את מטרות המיזם נראה שהתשובה חיובית, אבל בינתיים לא ברור לגמרי מי הם המשתתפים הנוספים שיוזמנו ללימוד המשותף, מעבר לכותבים הקבועים. "חסרה פלטפורמה אינטראקטיבית, כך שאנשים מכל העם יוכלו ללמוד יחד", אומרת שמרית, פעילה בתנועת ההתחדשות היהודית שקיוותה ללימוד משמעותי יותר. "מהבחינה הזאת, האתר דומם, ולא ברור לי מה מטרת הפרויקט". ואכן, לאור המטרות המוצהרות של המיזם, לא ברור עדיין באיזה אופן הלימוד עד כה הוא קולקטיבי או משותף.

  

גם אל"מ (מיל) ואיש בינ"ה דורון מיינרט משתתף בינתיים כקורא בלבד, ובשיחה איתו גיליתי שהוא שותף לחלק מתחושותיי. "השיטה של המון אנשים שכותבים טקסטים קצרים גורמת לכך שמרבית הרעיונות לא מפותחים ולא מעניינים", הוא אומר, "ואין מקום להתייחסות עמוקה או לשיחה או דיון עם בעלי דעות אחרות לאורך הדורות. להרגשתי, החיוב של כותבים מרכזיים לכתוב כל יום לא נותן להם לפרסם רק את הטקסטים המשובחים. לכן, באופן אישי, אני יותר מתחבר להתייחסויות האמנותיות, כמו פרוזה או שירה או ציור, כי הם יכולים להביא משהו חדש, למרות היריעה הקצרה".

 

לסיכום נאמר שהאתר בהחלט כיפי ומרשים, ומי שרוצה לקרוא פרק ביום מקבל כאן פלטפורמה שהיא בסך הכול נחמדה לשימוש, אבל בינתיים יש תחושה שהדגש בשלב זה הוא יותר על הנראות ופחות על המהות, ואם מטרת הפרויקט היא להעלות את ערכו של התנ"ך בקרב הציבור ולהשיב אותו ללבבות, כדאי לזכור שתרבות הנראות היא זו שתורמת, בין היתר, לדחיקה של טקסטים "קלאסיים" ו"כבדים" ו"מיושנים" ו"חופרים" הצדה, לשוליים (והמילה "חופרים" נבחרה כאן בקפידה, כי זו הכותרת שמגדירה במיזם את הלומדים שרוצים קצת תוכן מעמיק יותר, והיא לכל הפחות מביכה מאוד – לאתר, לא לקוראים). השיווק והמיתוג של הפרויקט הם חשובים, ומשמח לדעת שבמדינת ישראל משקיעים סכומים גדולים גם במיזמים תרבותיים וחינוכיים של רוח, אבל דווקא משום שזה כה מושקע, חשוב זה ייעשה נכון.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus