גשר המוגרבים: האם השפה המרוקאית-יהודית עומדת להיעלם מחיינו?
גשר המוגרבים: האם השפה המרוקאית-יהודית עומדת להיעלם מחיינו?
social
facebook whatsup email tweeter
זהר אלמקייס //
25.1.15
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
ספרו של החוקר אהרן ממן ״מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה" סוקר את מקורותיה של המוגרבית, ועל הדרך פורש עולם הולך ונעלם, תרתי משמע

אם שפה נופלת ביער, מישהו שומע? מתאבל?

 

כשאנחנו חושבים על שפות נכחדות, אנו מדמיינים שבט קטנטן ומרוחק ששפת תושביו הזרועה צלילים בלתי מוכרים לנו ידועה רק להם ולחוקר או שניים או את הסיפור על שני אינדיאנים במקסיקו, הדוברים האחרונים של שפת הזוקה-איאפנקו, שגזרו על עצמם שתיקה בשל איבה ישנה, ובכך גם גזרו את דינה של שפתם למוות.

רוצים לקרוא האם הציונות הכחידה לשונות?

אבל מוות של שפות מתרחש כל הזמן, במישורים שונים. שפות מתות ונולדות מחדש, בדמות מילים ששורדות או בזיכרון של דובריהן. עם הזמן, גם אלו ייעלמו. מוזר לחשוב כמה שפות כבר נעלמו מן העולם ולקחו עמן עולמות תרבותיים וחברתיים שלמים.

 

עוד יותר מוזר לחשוב על שפה כזאת שקיימת בינינו, שצליליה מוכרים לנו. המוגרבית היהודית אמנם לא נמצאת על סף כליה, אך קצה, לדעת רבים, מתקרב. בספרו המרתק והמקיף ״מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה״ כותב אהרן ממן: ״יש לשער שבעוד כארבעים-חמישים שנה, לא יהיה בעולם דובר יליד של להג זה, והלהג ייעלם, או יהיה קרוב להיעלם לגמרי, מן השימוש הטבעי והחי. אבל היום, כאמור, הוא עדיין חי ומדובר כלשון אם, גם אם בסביבה לא טבעית ללהג, וכדרך הלשונות החיות והטבעיות, הוא עדיין מראה חיוניות, דינמיות, ואף יצירתיות״.

 

כך שמעט מוקדם מדי להתאבל על מותה של השפה העשירה והמרובדת הזאת, ובכל זאת, מבחינתי, כמו מבחינת רבים אחרים, בנותיהם ונכדותיהם של דוברי השפה הילידיים, יש חשש גדול וגעגוע וטעם למאמצי השמירה על השפה הזאת והתרבות שהיא מביאה עמה.

 

המוגרבית, הנקראת גם מרוקאית-יהודית, נשמעה בשנים האחרונות על במת התיאטרון, בקולנוע (בסרטים של האחים אלקבץ, חנה אזולאי הספרי ואחרים) ובמוזיקה (אצל זמרות ותיקות, כמובן, אבל גם מפיה של הזמרת הצעירה והמוכשרת נטע אלקיים, שמבצעת שירים מוכרים בצד שירים מקוריים בשפה זו).

 

נכתבו גם ספרים שנועדו לתעד את העולם ההולך ונעלם של ניבים ופתגמים מוגרביים-יהודיים, והשפה גם משתלבת באופן טבעי ואורגני בספריהם של סופרים ומשוררים שכותבים כאן ועכשיו. כל אלו מאמצים אדירים וחשובים שנעשים לאו דווקא כמאמץ פוליטי, אלא באופן טבעי, מהלב, מתוך אהבה וזיקה עמוקה לשפה הזאת.

 

מתוק ל-מתוק

 

ספרו של ממן רחוק מלהיות תוצר של התרבות הפופולרית. הוא ספר אקדמי לעילא ולעילא, שסוקר באופן מקיף ומעמיק היבטים היסטוריים, לשוניים, חברתיים, דתיים ותרבותיים של התפתחות לשונות היהודים בצפון אפריקה מסוף המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-20.

 

הוא משרטט את ההשפעות המגוונות כל כך על השפה הזאת – העברית, הערבית, הספרדית, הארמית, הצרפתית, האיטלקית, הפורטוגלית, הברברית, הטורקית – שהצטרפו יחד ליצירה של שפה מורכבת ביותר. בספרו ממן מתייחס לאספקטים שונים שלה, לאורך 13 המאמרים המרוכזים בו.

 

על אף ההסברים הבלשניים הארוכים והשימוש במונחים מתחום המחקר שלו, הספר עדיין יכול לספק לקוראיו דוברי המוגרבית-יהודית, שאינם בהכרח חוקרים או בלשנים, הצצה מרתקת אל השכבות שמרכיבות את שפתם, מה גם שספר שבו משפטים וסיפורים כה רבים בָּשפה הוא בכל מקרה עונג גדול לדובריה.

תעאלי - נטע אלקיים

הזמן הממושך והמרחב הגדול שעליהם מתפרשים המאמרים מאפשרים לממן לעסוק באותה העמקה, הן ב״שרח״, התרגום המוגרבי למקרא, והן במוגרבית היהודית של זמננו, כפי שהיא מופיעה למשל בהצגה ״אלמיזיריה״ – עיבוד של ״הקמצן״ למולייר שעשה אשר כהן בתחילת העשור הקודם וזכה להצלחה רבה.

 

ממן מראה את היצירתיות שמפגינים דוברי השפה לא רק בהווה, אלא גם בעבר. הוא מספר על לשון הסתרים של הסוחרים בצפון אפריקה, שהבליעו אל תוך הערבית מילים עבריות שעברו שינויים שונים כדי לשוחח ביניהם מבלי שזרים או לקוחות יבינו אותם. כך, מספר ממן, המילה ״סוכר״, שקיימת בעברית ובערבית, הוחלפה בפי סוחרי הסוכר היהודים במרוקו במילה ״ל-מתוק״.

 

המימונה, קווים להתפתחותה

 

פרק מרתק במיוחד בספר מצליח להמחיש את עושרה ואת התפתחותה המסובכת של השפה המוגרבית היהודית דווקא דרך מושג שנהפך למוכר בתרבות הישראלית: המימונה.

 

במהלך הניסיון לפצח את מקור השם ואת משמעותו, נחשפות בפנינו גרסאות שונות ומרתקות הממקמות את מקורו של החג במחוזות שונים אחד מהאחר; ממן פוסל הסברים אלה מטעמים שונים ומציע הסבר משלו. אולם בלי  קשר להסבר המקובל עלינו, ניתן ללמוד ולהחכים מן ההסברים השונים.

 

לפי אחד מהם, המילה ״מימונה״ היא שיבוש של המילה ״אמונה״, שדווקא היתה שגורה בפיהם של יהודי מרוקו בלי כל שיבוש. הסבר אחר, אפל במיוחד ולא נפוץ, גורס שזהו חג לכבוד מימון, מלך השדים בדמונולוגיה היהודית. הסברים אחרים מפרשים את השם כשמה של אישה או כקשור לממון או למזל.  

 

ממן
עטיפת הספר

 

 

תוך פרישת הפירושים השונים, ממן נוגע גם במנהגי החג ובהסברים למקורותיהם. הוא עצמו מציע כי שם החג, ״לילת ל-מימונה״, מיתרגם ל״הלילה של בת-המזל״, והכוונה היא לנערה שנמצא לה בן זוג.

 

ממן אינו מסתפק בהסבר האטימולוגי ומספר גם על מנהגי החג השונים הקשורים לזיווג ולמשפחה, לדמיון בין המימונה ובין טקס החינה ולברכות ולפיוטים הנהוגים בחג זה המכוונים לחתונה או לפריון. הפרק הזה מוכיח מה שבלשנים כבר יודעים ורבים אחרים שוכחים - המילה היא לעולם לא רק מילה.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus