ערב אחד נפגשו אליהו בן חור וסגנו יצחק שדה עם מפקד ההגנה אליהו גולומב, ולאחר שהתכבדו בלחם וריבה ושתו כוס תה, שטחו בפניו רעיון חדשני בדבר הקמת יחידת לוחמה. גולומב, התייעץ עם בן-גוריון ומשה שרת, והחליט לשלוח את השניים לשוחח עם ותיקי ההגנה. אנשי ההגנה עתירי הניסיון ולמודי הקרבות טענו בתוקף שהנוער של שנת 1937, הוא רך מדי, מפונק מדי, ושיחידה שכזאת לא תצליח. הם היו נגד הקמתה.
להאזנה נוספת: הסיפור שלא סופר על חביבה רייק
משהתחדשו המאורעות בשנת 1937 הבינו חברי ההגנה כי טעו. יום בהיר אחד נכנס יצחק שדה לחדרו של אליהו ובישר לו כי המטה הארצי הסכים להקים פלוגות שדה - פו"ש בראשי תיבות. בחשש מה בישר שדה לאליהו כי מינו אותו למפקד הכח, ואותו, את אליהו, לסגנו. שדה ידע כי
היה זה עלבון צורב אך אליהו השיב "אין זה חשוב מי מפקד ומי סגן, העיקר שתכניתנו אושרה".
 אליהו בן חור |
זה באמת לא משנה מי המפקד ומי הסגן? אז איך קרה שרק את המפקד זוכרים כשההתחלה היתה לגמרי אחרת:
מערכי ההגנה היהודית על הארץ עברו מהפכה אמיתית בשנות "המרד הערבי הגדול" עם הקמתן של יחידות לוחמה מקומיות. יחידות חלוציות אלה הורכבו מאנשי ארגון "ההגנה" והתאפיינו בניידות ועצמאיות - וברבות הזמן הפכו ליחידה הצבאית המוכרת יותר: פו"ש הלא הן פלוגות השדה.
ספרי ההיסטוריה מלאי התייחסות והתפעלות מהיוזמה שאת הקרדיט שלה קצר – כמעט במלואו – "הזקן" יצחק שדה. "לוחמה הבנויה על יחידות קטנות, מאומנות היטב, ניידות, המכירות את השטח ומסוגלות לארוב לכנופיות", כותבת ההיסטוריונית אניטה שפירא. גם יורם קניוק מהלל: "... לבנות יחידה חכמה, נועזת, מלוכדת, לשמירה על היישובים...שדה אמר: במקום שהם יבואו אליכם, אתם תצאו אליהם, כוחנו קטן, הלילה מעצים אותנו, הערבי מכיר את האדמה. חוש הגישוש שלו עולה על שלנו. הוא יודע לחמוק. להתחבא, הוא איש מלחמה טוב. הכוח שלנו נעוץ ביכולת ההפתעה, בהתגנבות ובניצול יתרון הלילה".
 |
המדהים בציטוטים של קניוק ושפירא הוא שאין ולו מילה אחת על תפקידו של אליהו כהן הידוע בשם אליהו בן-חור, יוזם הנודדת הירושלמית. לאן בדיוק הוא נעלם?
את הסיפור המלא ואת המשכו המפתיע והמרגש תוכלו לשמוע בפודקסט של יובל מלחי
