mom

קראו לי mom: המילה החמה ביותר כרגע בארצות הברית מבשרת מהפכה פמיניסטית

social
facebook whatsup email tweeter
מרג'ורי אינגול, מגזין "טאבלט" //
10.7.17
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"הפופולריות של הכינוי "mom" ענקית: הוא היה מועמד למילת השנה של "החברה האמריקנית לדיאלקט" ב-2016, וחשוב יותר מכך, המונח הזה הוא חלק ממגמה תרבותית רחבה, שרוב המגיבים על תופעת ה-"mom" נוטים להחמיץ: הוא סממן למגמה של התקרבות בין נשים צעירות למבוגרות"
"נערה מתבגרת או בת 20 פלוס עשויה אפילו לקרוא לחברה שלה "mom". מי תזכה לכינוי הנ"ל? החברה הקצת יותר בוגרת ואחראית ממך, זאת שמנחמת אותך כשהחבר שלך זורק אותך ומסמסת לך כדי להיות בטוחה שאת מוכנה למבחן. סלבריטאיות צעירות יפות, חכמות ומוכשרות, גם הן "mom""
"התפיסה ש"אינך יכולה לגלח את הרגליים שלך/ללבוש חצאית מיני/לאהוב גברים – ולהיות פמיניסטיות אמיתית", לא משקפת את תפיסת עולמן של מרבית הנשים המבוגרות. אבל נשים צעירות שמעו את הקלישאות האלו פעם אחר פעם, כאילו שזאת התפיסה הקנונית"
עד לא מזמן, אדם שקרא למישהי mom ("אימא'לה") ביקש לבטא עוקצנות ולסמן יכנעיות, אלא שבזמן האחרון המילה נטענה במשמעות חדשה, והיא שוברת את האינטרנט. תשאלו את קים קרדשיאן. את עיקר תהילתה היא חייבת לאחווה המחודשת והמפתיעה בין דור האימהות לדור הבנות

עד לא מכבר, כשאנשים שלא ילדת כינו אותך "mom" (אימא'לה), היתה לזה קונוטציה מעיקה. זה היה תחליף של עצלנים שלא טרחו לזכור את השם שלך. כשרק נולד לך תינוק, הרופאים שנכנסו ויצאו מחדר הלידה היו קוראים לך "mom", כאילו השם הפרטי שלך נעלם פתאום עם השליה שלך. ה-"mom jeans" ("ג'ינס של אימהות") היו, כמובן, שם נרדף למכנסיים מכוערים, לא אופנתיים בעליל ובעלי גזרה גבוהה בלתי מחמיאה. עצם המילה "mom" (שגם בוטאה בדרך כלל בהגייה יללנית ומתמרחת של האות O) נשמעה כמו פעייה של נער נרגז וזועם שחושב שאת מביכה.

 

אלא שהיום נהפכה פתאום המילה "mom" למגניבה. נשים צעירות באינטרנט מדביקות את הכינוי "mom" לנשים מבוגרות ומגניבות כמו ביונסה, שר או מישל אובמה. קארי פישר מ"מלחמת הכוכבים" היתה ה"mom space" ("אם החלל") של כולנו. שאלתי את בת העשרה הפרטית שלי, בעלת האוריינות הגבוהה ברשתות החברתיות, מה זה אומר כשילדה מצייצת לעבר מישהי "mom!". כמעין קריאת קרב, בלי להוסיף מילה נוספת. היא ענתה: "זה אומר, 'אני מעריצה ומכבדת אותה ומרגישה שהיא תהיה אימא טובה מאוד בשבילי'". כשהיא ראתה שהשתנקתי קלות, היא תיקנה, "אני מתכוונת לאימא של כבוד" (ומדובר בילדה שהכריזה פעם במהלך ארוחת הערב שהסנטורית הדמוקרטית והשופטת לשעבר אליזבת וורן היא "mom").

 

היום ה-"mom jeans" – מונח שהחל את דרכו במערכון עוקצני של תוכנית הסאטירה האמריקאית "Saturday Night Live" כסמל להיעדר חוש האופנה של נשים בגיל העמידה – הן שיא האופנה. יש הרבה יותר סיכוי להיתקל בסטודנטיות מגניבות באוניברסיטת ניו יורק הלובשות ג'ינס שמסתיימים בכלוב הצלעות שלהן מאשר להיתקל בכאלו שלובשות סקיני ג'ינס, שהיו כה פופולריים רק עד לפני שנייה. בעיני נשים צעירות רבות, הסטייל של שנות ה-90 (נוסף על המוזיקה והסרטים של אותו עשור), שאופנתי כל כך כרגע, הוא בדיוק מה שהאימהות שלהן לבשו (והאזינו לו וצפו בו) כשהיו בגילן.  

 

נערה מתבגרת או בת 20 פלוס עשויה אפילו לקרוא לחברה שלה "mom". מי תזכה לכינוי הנ"ל? החברה הקצת יותר בוגרת ואחראית ממך, זאת שמנחמת אותך כשהחבר שלך זורק אותך, מוודאת שיש לך חטיפים בריאים, מסמסת לך כדי להיות בטוחה שאת מוכנה למבחן או כדי לעודד אותך כשאת צריכה להכין פרזנטציה. סלבריטאיות צעירות שמלבד היותן יפות הן גם חכמות ומוכשרות, גם הן "mom": טיילור סוויפט, סולאנג' וסלינה גומז, לדוגמה.

 

 

banner2
ג'ינס אימא. גם הוא עבר מהפך (צילום מתוך טאבלט)

 

 

מספר חוזי מגמות כבר השוו בין "mom" ל-"dad". אבל זו אינה השוואה טובה. קורה אמנם שמכנים סלבריטאים בכינוי "dad", אבל סלבריטאים מסוג "dad" הם זן נדיר, ובדרך כלל זוכים במעמדם מתוקף זיקתם לסלבריטאיות מסוג "mom". לקניה ווסט, לדוגמה, הוסיפו את הכינוי "dad" רק לאחר שאשתו, קים קרדשיאן, תויגה כ-"mom", וקים נהפכה ל-"mom" לאחר שסלבריטאית צעירה יותר העניקה לה את הכינוי; כשקים שברה את האינטרנט עם דוגמנות העירום שעשתה למגזין "Paper" ב-2014, הזמרת לורד צייצה לעברה את המילה "mom". 

 

קריאה נוספת מאת מרג'ורי אינגול: מדוע הוסתר לאורך שנים סיפורו של היהודי אמריקאי היחיד בהיסטוריה שעבר לינץ'?

 

המונח אמנם לא היה חדש (חיפוש ב-Google Trends מראה שהשימוש בו הולך ומתרחב; באפריל 2017 הוא היה פי שניים יותר נפוץ כמונח חיפוש מכפי שהיה במאי 2012), אבל היתה זו הפעם הראשונה שבה מרבית העיתונאים – כולל אותי – הבחינו בו. וכמו הרבה זקנים, גם אני חשבתי שלורד עושה לקרדשיאן סלאט שיימינג (מביישת אותה על שהפגינה מיניות מוחצנת). בתמימותי חשבתי שהביטוי "mom" בהקשר שבו צויץ, פירושו: "בחייאת, קים, את אימא עכשיו! איך את מרשה לעצמך להצטלם ככה, כשהתחת המבריק שלך חשוף לעיני העולם כולו?". במילים אחרות, ראיתי ב-"mom" של לורד חלק מאותו ציווי ישן לזרוק מיד עם היעשותך אימא את הזהות הקודמת שלך, לאבד את המיניות שלך ולדאוג אך ורק לבן חלצייך, ובקיצור – את כל מה שסימן הכינוי "mom" עד סוף שנות ה-90 וראשית שנות ה-2000.

 

אבל לא! בפוסט שהעלתה לטאמבלר, שבו אפשר כמעט לשמוע את גלגול העיניים שלה, כתבה לורד (הסגנון ההיפסטרי במקור):

 

"צייצתי-מחדש את צילום השער המדהים של קים וכתבתי 'mom', מילה שבקרב הצעירים נחשבת למחמאה; זה בעצם אומר, בהומור, 'תאמצי אותי/תהיי האימא השנייה שלי/אני רואה בך דמות אם, את גדולה (אם כי ברור שאני אוהבת את האימא האמיתית שלי ושהיא הכי טובה שיש)', אבל ישר אחר כך, אני חושבת, מישהו אחר גינה את הצילום ואמר שלקים אין זכות להיראות כזו סקסית עכשיו כשהיא אימא, שזה הכי בולשיט – למה שזה יעצור אותה? אם כבר, אני חושבת שהיא נהיית יותר ויותר יפה וסקסית עם הזמן, כמו יין עסיסי, וכמובן, יש לה כל זכות שבעולם להציג את זה לראווה".

 

אני לא מעריצה גדולה של קרדשיאן, אבל אני מעריכה את הכוונה שמאחורי הציוץ של לורד.

 

הם משסים את דור האימהות בבנות

 

הפופולריות של הכינוי "mom" ענקית כרגע: הוא היה מועמד למילת השנה של "החברה האמריקאית לדיאלקט" ב-2016, וחשוב יותר מכך, המונח הזה הוא חלק ממגמה תרבותית רחבה, שרוב המגיבים על תופעת "mom" נוטים להחמיץ: המונח "mom" הוא סממן למגמת התקרבות גוברת והולכת בין נשים צעירות למבוגרות. שני הדורות שוסו האחד נגד האחר לא פעם, ולמרבה הצער, פעמים רבות בלענו את הפיתיון הזה.

 

קימי_הדס פרוש
קרדשיאן בביקור בארץ (תצלום: הדס פרוש)

 

התפיסה ש"אינך יכולה לגלח את הרגליים שלך/ללבוש חצאית מיני/לאהוב גברים – ולהיות פמיניסטיות אמיתית", אינה משקפת את תפיסת עולמן של מרבית הנשים המבוגרות. אבל נשים צעירות שמעו את הקלישאות האלו פעם אחר פעם, כאילו שזאת התפיסה הקנונית. התרבות שלנו מספרת לנשים שככל שהן מזדקנות, הערך שלהן הולך ופוחת. היא מספרת לנשים שפמיניזם מסתכם ב"העצמה נשית". היא מפעילה אסטרטגיית "הפרד ומשול" שמקודמת בידי מוקדי הכוח. היא גם יוצרת הסחות דעת המונעות מאיתנו להילחם בקרבות האמיתיים נגד האויבים המשותפים שלנו ולבנות גשרים בין-דוריים ובין-תרבותיים.  

 

אבל נשים מכל הגילים מתחילות לחבר את הנקודות. כפי שציין אתר האינטרנט של דור ה-Y, "The Hairpin", הכינוי "mom" רחוק שנות אור מהכינוי "MILF" (ראשי התיבות: "אימא שהייתי רוצה לז---"). מקורו של הכינוי "MILF", נכתב שם, ב"פנטזיות של ילדים חרמנים חובבי פורנו, שעורגים לעשות את זה עם איזו דמות אם מבוגרת. תודה, 'אמריקן פאי'".

 

"mom", לעומת זאת, מגלם תפיסה של נשים מבוגרות כסובייקט ולא כאובייקט. עוד ניתן להוסיף כי נערים חרמנים חובבי פורנו מעריצים את קארי פישר הצעירה עם הקולר והביקיני הזהוב, ולעומתם, נשים בעלות חוש הומור ואופי מעריצות את קארי פישר חובבת הכלבים שידעה לדבר בפתיחות על מחלת הנפש שלה והיתה לוחמת קשוחה נגד סקסיזם. 

 

הכינוי "mom" הוא הרבה פעמים גם פוליטי במובהק. רק בשנה שעברה פרסם אתר "Jezebel" כתבה תחת הכותרת: "תניח ל-mom שלנו רות ביידר גינסבורג לנפשה, יא מפלצת" (הכותרת מנוסחת למעשה כפנייה לדונלד טראמפ, שבהיותו המועמד הרפובליקני לבחירות, השמיץ את שופטת בית המשפט העליון גינסבורג; המתרגמת). ואתם לא מאמינים כמה ציוציי "mom" הודבקו להילרי קלינטון. זה מדהים.

 

הילרי כמשל

 

גברים אולי לא תמיד שמים לב עד כמה פערי הדורות בין נשים הולכים ומצטמצמים, כי נשים מכל הגילים נוטות לא לדבר על זה עם גברים. קמפיין הבחירות המכוער בארה"ב לימד אותנו הרבה שיעורים חשובים. השנאה כלפי הילרי, שרק הלכה והתעצמה, גרמה לנשים רבות להבין עד כמה עָז ונטול כל פרופורציה היה התיעוב הגברי לאישה הזאת. התרגלנו לכך שמלגלגים עלינו שאנחנו אוהבות את הילרי, אז יצרנו מרחבים פרטיים בפייסבוק – מרחבים שעדיין משגשגים – שבהם כל מה שאנחנו עושות זה לרתוח על תאוות הבצע הגברית ולהלל את הילרי.

 

נעצבנו לראות עד כמה הקומיקאי ומגיש "הדיילי שואו" טרבור נואה (ג'ון סטיוארט, בבקשה תחזור) מתעב את הילרי – עובדת ציבור חרוצה, שהחטא שחטאוּ כלפיה גדול הרבה יותר מהחטא שהיא חטאה אי-פעם כלפי מישהו. והוא עדיין זועם. תקשיבו, אנחנו לא רוצות לשמוע גברים שמבלבלים ת'מוח על איזו מועמדת בינונית היתה הילרי קלינטון; אנחנו רוצים שגברים יכירו בכך שהיא הפסידה בגלל גזענות, סקסיזם וגילנות.

 

והילרי היא לא כל הסיפור. תנועת המחאה "Black Lives Matter" הוקמה בידי נשים צעירות; ונשים מבוגרות יותר עזרו לשאת את הלפיד. זאת בשעה שגברים שהתבוננו מהצד במצעד הנשים (האם לא יכולנו לקרוא לזה בשם מזמין יותר?), אמרו שכובעי הפוסי (כובעי גרב בצבע ורוד עם אוזני חתול שנלבשו כמחאה נגד טראמפ ואמירתו "I grab them by the pussy"; המתרגמת) אינם רציניים ושהמחאה חסרת טעם; שאקטיביזם עממי אינו מוביל לשום מקום. אבל נשים מצאו תמיכה ועידוד, וחלקו הומור, ביטוי עצמי וזעם עם נשים אחרות, מבוגרות וצעירות – והן אהבו את זה.

 

קריאה נוספת: מה בין קים קרדשיאן, צלמית האלה עשתורת ומדד פריון העבודה

 

ליהודים, כמובן, יש אהבה אימהית מיוחדת ואמביוולנטית משלהם. הבדיחות על הנסיכה היהודית-אמריקנית (JAP), שמכוונות לנשים צעירות, ובדיחות על האם היהודייה, שמכוונות לנשים מבוגרות יותר, משקפות את הדיכוטומיה הזאת. אבל ימי הזוהר של שתיהן חלפו. ההומור כיום מבוסס יותר על התבוננות, על סיפור סיפורים, מאשר על סטיגמות.

 

מלבד זאת, כאשר נשים מגיעות סוף סוף לעמדות כוח בעולם התרבות או הבידור, הן פחות נוטות ליפול לסטראוטיפים ביחס לנשים אחרות. כך לדוגמה, בסדרה "האקסית המטורפת", הידידות בין אישה מבוגרת ובין אישה צעירה תופסת מקום מרכזי. אימהּ של אילנה מהסדרה "ברוד סיטי" עושה פדיקור עם בתה וחברתה הטובה ביותר, מעודדת דימוי גוף בריא ("תסתכלי על התוכעס המהמם הזה!") ומפגינה יחס משוחרר למיניות. היא ובתה אפילו מחזיקות ידיים.

 

הסרט "מאחורי המספרים", שהיה מועמד השנה לפרס אוסקר לסרט הטוב יותר ומציג סיפור בין-דורי על מדעניות שחורות בבימויה של במאית שחורה, עשה יותר כסף מכל מועמד אחר לסרט הטוב ביותר השנה. ומי היה מאמין – מבדיקת המספרים עצמם עולה שסרטים דומים לו, שעוברים את מבחן בקדל (כלומר, שיש בהם שתי דמויות נשיות שיש להן שמות ושמנהלות שיחה על משהו שאינו על גבר), מרוויחים יותר כסף מאשר סרטים שלא עברו את המבחן. ולמרות זאת, כולם עדיין נדהמים בכל פעם שזה קורה.

 

 

ביום האם הקרוב, אתם יכולים לקרוא לי "mom". אני שמחה לעשות ריקליימינג למילה (להעניק משמעות חדשה וחיובית למילה בעלת קונוטציות שליליות) שבעבר היתה גורמת לי לחלחלה.   

 

* מרג'ורי אינגול היא בעלת טור במגזין "טאבלט" ומחברת הספר " Mamaleh Knows Best: What Jewish Mothers Do to Raise Successful, Creative, Empathetic, Independent Children" (בתרגום חופשי: "אימא'לה יודעת הכי טוב: מה עושות אימהות יהודיות כדי לגדל ילדים מצליחים, יצירתיים, אמפתיים ועצמאיים").

 

תרגום: דפני קסל

 

הצטרפי לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus