ניגונים מן השואה

ניצוצות מתוך החושך המוחלט

דודו כהן //
5.1.17
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
בתקופת השואה הלחינו ושרו היהודים ניגונים ששמרו על שמחה בתוך המציאות הקשה. פרויקט מוזיקלי ייחודי בהשתתפות חברי הלב והמעיין וד"ר תמיר גרנות מעלה מחדש את הניצוצות ששרדו

hlb-vhmyyn-tsylvm-rn-drvr-lbnvn-1024x681_1_1 "בכל הניגונים יש את הנגיעה בנפש"
צילום: ערן דרור לבנון 
לעתים שוקע הרב ד"ר תמיר גרנות בהרהורים על היצירה המוזיקלית בתקופת השואה. במחשבתו עולה השאלה המתבקשת כל כך: איך הצליחו היהודים לשמור על אור ושמחה, ואף להלחין ניגונים, בתוך מציאות החיים הבלתי אפשרית ההיא? התשובה של הרב גרנות אינה חד משמעית. "זו שאלה שאני, כאדם מבחוץ, מתקשה להשיב עליה", הוא מודה, "אני מתפעם ממנה, מתפעל ממנה ומקווה שלא נעמוד בשום ניסיון כזה. מה שכן, השאלה הזאת מזכירה לי תמיד דרשה של רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, שנמצאת בספר 'אש קודש', שנכתב בזמן השואה. הוא הזכיר כלי נגינה שהיה במקדש - מגרפה. היו בו 100 נקבים, ומכל נקב היה אפשר להוציא עשרה קולות, בסך הכול, אלף קולות. בפועל, התפקיד של המגרפה היה לגרוף את האפר שנותר מקורבנות שעלו על המזבח. האדמו"ר שאל מה הקשר בין שימושי הכלי, שהרי כלי מוזיקלי אינו אמור לשמש גם כמגרפה. התשובה שלו היתה שהאפר מסמל את החידלון, את המוות. כשאנו נתקלים בו, אנו יכולים לשקוע לתוך ייאוש, ספקנות ודיכאון, אבל אם אנחנו מצליחים להפוך את המקום של המוות לחיים, לנגינה, ניתן להפוך את הקערה על פיה. הנגינה יכולה לבטא שמחה וכיסוף והיא מסמלת תנועה של חיים. תנועה שאינה מניחה לאדם לשקוע".

 
זה שנים ארוכות שהרב גרנות חוקר ניגונים חסידיים שנכתבו בתקופת השואה. עיסוקו הושפע מהרקע האישי שלו, נכד לארבעה ניצולי שואה, וגם מהרצון לחקור את התחום בפן אחר, פחות מדובר. בין השאר, הוא למד שישנם דברים רבים, כמו רגשות ותחושות נפש, שקשה מאוד לבטא במילים. דווקא המוזיקה היא המדיום המדויק ביותר לבטא אותם. מבחינתו, העיסוק בכך הוא דרך להיבלע, לחוש ולהריח את החוויה שעברו היהודים במצבים הכי קשים בשואה. "תוך כדי צעדות, במחנות מוות, ברגעים הקשים, הם ניסו לשיר. אם להתבטא בשפה החסידית, הניגון בעצם ניסה להוציא ניצוצות מתוך החושך המוחלט", הוא מנסה להמחיש בשפתו.

 

ביצוע: "הלב והמעיין" בהשתתפות נאור כרמי, חיליק פרנק, אורן צור ונדב בכרצילום: פילטר הפקות , משה וציפי חורי 

 

ביצוע: הלב והמעיין, בהשתתפות נאור כרמי, חיליק פרנק, אורן צור ונדב בכר

צילום: פילטר הפקות , משה וציפי חורי

 


לחבר חרסים של זיכרון 

הפרויקט "ניגון שעולה מן האפר", שהופק במסגרת המכון לחקר השואה של מכללת ירושלים, בשיתוף עם הרב גרנות ושותפיו לעשייה חיליק פרנק ונאור כרמי, כולל מופע שבו 12 ניגונים/שירים, אלבום עתידי שייצא במהלך השנה הקרובה וקרוב ל-30 שירים בארסנל כולו. רוב הניגונים נשמרו, יש לזכור, בעידן בלי מכשירי הקלטה, בחסידויות שונות, חלק אחר במסגרות משפחתיות מצומצמות, מאב לבן, וחלק נוסף נשמר לאחר שהתגלו מסמכים ובהם תווים של אותם ניגונים, או כמו שמגדיר זאת הרב גרנות: "זו מין ארכיאולוגיה - לחבר חרסים של זיכרון".

 

יש אלמנט מוזיקלי כלשהו שמאפיין את ניגונים הללו או שהם די מנותקים זה מזה?

"כמעט לא נמצא שם ניגונים שמחים ופשוטים כמו שיש בחסידות. נמצא יותר את המנגינות שבהן הנפש מצליחה לבטא את הרגש. מנגינות פשוטות יחסית ומרגשות, איטיות, שמשדרות כיסופים או דבקות. גם המנגינות השמחות שלהן נוגעות. המנגינות מגיעות מאזורים שונים, ויש להן מאפיינים שונים. זו אינה מסורת מוזיקלית ספציפית, אבל יש בכולן את הנגיעה בנפש".

 

הניגון הראשון שהבאנו לכם בעמוד זה (ומורכב למעשה משני ניגונים), בביצוע חיליק פרנק ונאור כרמי, סייע להציל את חייהם של כ-50 חסידים מתא הגזים. אולי תתפלאו לשמוע, אבל מבחינתו של הרב גרנות, זה לא בהכרח העניין כאן. "המסר הגדול יותר מבחינתי הוא שהם שרו; לא שהם ניצלו. בשואה קרו הרבה אירועים שבסופם היהודים לא ניצלו. הדגש מבחינתי הוא יותר על כוחה של הנשמה", הוא אומר ומגולל את הרקע ליצירתם: "שני הניגונים מתועדים בספר 'שו"ת מקדשי ה''' של הרב צבי הירש מייזליש, שהיה באושוויץ.

 

"הרב  מספר שהכניסו חבורה של נערים הונגרים לתא שלפני תא הגזים, במקום שבו אמרו לאנשים להתפשט. הם ידעו מה הולך לקרות. התאריך היה ליל שמחת תורה, ואחד הבחורים אמר לחבריו שאמנם אין להם ספר תורה כמו בכל שנה, אבל 'בורא עולם בוודאי נמצא גם כאן איתנו, ואיתו אנחנו יכולים לרקוד'. הם פצחו בריקוד סוער ושרו שני ניגונים, האחד למילים 'וטהר לבנו לעבדך באמת', והאחר - 'אשרינו מה טוב חלקנו'. תוך כדי ריקודים, נכנס פתאום קצין אס.אס, ובהשתאות מהולה בזעם צעק עליהם: 'על מה אתם שמחים בדיוק שאתם רוקדים כאן?'. ענה לו בחור אחד: 'אנחנו שמחים על זה שאנו יודעים שבעוד כמה רגעים נעזוב את העולם שמנוולים כמוך מנהלים אותו ונלך לעולם שכולו טוב'. הקצין הוציא אותם מהחדר ההוא, ולמחרת הם נשלחו למפעלי תעשייה שונים.


"על הניגון השני, 'מקדש מלך', סיפר הרב ישראל מאיר לאו. הוא היה בן שבע, במחנה צ'נסטוחובה, עם אחיו. הם שמעו קול שירה מצריף סמוך. אחיו נפתלי לביא אמר לו 'חכה כאן, אני הולך לצריף', וזיהה שמדובר ב'לכה דודי'. כשנכנס פנימה, גילה שהאדם ששר היה החזן יוסף מנדלבוים, שגם הלחין את המנגינה, ולא רק שר את הטקסט. הטקסט עצמו התאים בדיוק למצבם באותה תקופה: 'קומי צאי מתוך ההפיכה, רב לך שבת בעמק הבכא, והוא יחמול עליך חמלה'. הלחן לא היה ניגון של דיכאון, אלא מין ואלס מתוק וקסום, שהעניק להם תחושה של התרוממות רוח. ועד היום הוא מעניק תחושה כזו".



להאזנה וצפיה בניגון המלא >>


 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו