חברות וחברי התנועה הרפורמית מארה''ב בכותל (צילום: נועם ריבקין פנטון)
"זה יהיה פשוט טירוף אם ממשלת ישראל תמחק 90 אחוז מיהודי ארצות הברית"
social
facebook whatsup email tweeter
עופר מתן //
13.2.18
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"פרופ' ארנולד אייזן: מתווה הכותל היה משרת לא רק רפורמים וקונסרבטיבים אמריקאים, אלא גם ישראלים – נשים ישראליות, ישראלים ממוצא רוסי שיהדותם מוטלת בספק בידי הרבנות האורתודוקסית, ואפילו את צה"ל, שרוצה לקיים בכותל טקסים בהשתתפות נשים ששרות"
"ד"ר מאיר בוזגלו: לישראל יש מחויבות לעם היהודי גם אם אינו בא בשעריה – זהו נכס אסטרטגי חשוב מאין כמוהו. המחשבה של 'העיקר שתעלו לארץ' היא ילדותית, כי היום ברור שהעוצמה היא דווקא העובדה שישנם יהודים בכל מקום בעולם"
שני אירועים העוסקים בקשר בין ישראל ליהדות אמריקה מסגירים בקע עמוק, עמוק בהרבה ממה שנחשף בפרשת מתווה הכותל. "בעיני הישראלי, היהודים האמריקאים הם חשבון בנק מהלך, ומבחינת יהודי אמריקה, הישראלים הם מעין אח מפגר", אומרת תהילה פרידמן ממכון שחרית. אז מה עושים?

אפשר ללמוד לא מעט על האופן שבו ישראל נתפסת בעיני יהדות ארצות הברית הליברלית מסדרת הטלוויזיה "טרנספרנט", העוסקת בקורותיה של משפחת פפרמן האמידה מלוס אנג'לס; לא יהיה מוגזם לומר שהיא הייצוג הטלוויזיוני הבולט ביותר של תודעה יהודית-אמריקאית בעשורים האחרונים.

 

 

והנה, בעונה הרביעית של הסדרה מגיעים הפפרמנים לטיול בישראל, והם דרוכים ונרגשים לבקר בכותל המערבי. באתר עצמו הם מופתעים מצביונו החרדי, ואחת הפפרמניות אף מכנה את המתחם "דיסנילנד אורתודוקסי ענקי". כשהמשפחה מתבשרת שהרחבה מחולקת לעזרת גברים ועזרת נשים, הדבר מעורר את חמתה של אלי, הפפרמנית הצעירה והרדיקלית ביותר. היא מתרעמת על כך שהגברים זוכים לרחבה גדולה פי שניים מזו של הנשים, ואחרי כמה דקות בצד הנשי, היא קובעת בנחרצות: "החלוקה הזאת היא פשוט בולשיט".

 

תחושת הזרות של בני המשפחה במתחם הכותל קיבלה ביטוי גם מאחורי הקלעים, שכן יוצרת הסדרה, ג'יל סולווי, התעקשה שלא לצלם אף לא שוט אחד בישראל; זו היתה מחאתה הפרטית נגד מדיניות הממשלה הישראלית. משכך, השחקנים צולמו על רקע קיר ישן ומטושטש בהוליווד, ולפריים הודבקו קטעי ארכיון של הכותל; במידה רבה, אנלוגיה הולמת לזוגיות הרעועה של יהדות ארצות הברית וישראל.

 

קריאה נוספת: מסעות טרנספרנט בארץ הקודש

 

מערכת היחסים הזאת, בין מדינת היהודים לקהילה היהודית השנייה בגדולה בעולם (ולפי חלק מההערכות – הראשונה בגודלה), היא גם נושאם של שני אירועים המתקיימים בימים אלה כאן אצלנו: אחד שכבר היה, ואחד שעוד יהיה. ב-25 בינואר קיים מכון שחרית (מכון חשיבה ועשייה הפועל ליצירת שותפות חברתית חדשה בין כל חלקי החברה הישראלית) כנס שכותרתו: "פרדיגמה חדשה ביחסי ישראל והתפוצות"; ב-14 בפברואר ייערך כנס של מכון הרטמן שכותרתו "ישראל ויהדות התפוצות".

 

למעשה, בשני המקרים גם יחד, הכוונה במילים "יהדות התפוצות" היא ליהודים האמריקאים הרפורמים והקונסרבטיבים, שהם רוב מכריע בארצם ותומכים ברובם במפלגה הדמוקרטית. בעיני ציבור זה, ציבור עצום בגדולו, ביטול מתווה הכותל בידי ממשלת נתניהו היה בבחינת נקודת שבר מובהקת ביחסם לישראל.

 

תקציר הפרקים הקודמים: במסגרת המתווה, היתה אמורה להיבנות כניסה למתחם תפילה משותף בכותל (גברים ונשים יחדיו) מכיוון הכניסה הראשית של רחבת הכותל, והניהול של המתחם המשותף היה אמור להתבצע בידי ועדה שחציה נציגים רפורמים וקונסרבטיבים וחציה נציגי ממשלה. בלחץ הסיעות החרדיות בקואליציה, המתווה בוטל, וכיום הכניסה למתחם השוויוני היא מאזור צדדי וקשה לאיתור; כמו כן, את המתחם אין מנהלים הרפורמים והקונסרבטיביים, אלא רב הכותל החרדי, זה שכפה על העיתונאיות שסיקרו את ביקור סגן הנשיא פנס להתרחק מהעיתונאים הגברים ולהיוותר מאחור. ביטול המתווה נתפס אפוא בעיני הרפורמים והקונסרבטיבים בארצות הברית כזלזול ביהדותם וכאמירה ברורה וקשה של ממשלת ישראל: אתם לא רצויים באתר הכי חשוב ליהדות. 

 

עד מתי נסמוך על נוצרים

 

פרופסור ארנולד אייזן, נשיא הסמינר התיאולוגי היהודי של ארצות הברית, היה הדובר המרכזי בכנס של שחרית. הוא סבור שהיחסים בין יהדות ארצות הברית הליברלית לישראל נמצאים במסלול של התרסקות כבר שנים. מלבד ביטול מתווה הכותל, הוא אומר, "נושא חוק הגיור, ההתנגדות הנחרצת של נתניהו לאובמה בנושא האיראני ותמיכתו הפומבית בטראמפ במהלך הבחירות לנשיאות, תרמו גם הם להידרדרות היחסים".

 

למה בעצם שממשלת ישראל תעדיף את רצון הרפורמים והקונסרבטיבים האמריקאים לגבי אופיו של הכותל על פני רצון החרדים הישראלים?

"אני חושב שמתווה הכותל היה משרת לא רק רפורמים וקונסרבטיבים אמריקאים, אלא גם ישראלים – נשים ישראליות, ישראלים ממוצא רוסי שיהדותם מוטלת בספק בידי הרבנות האורתודוקסית, ואפילו את צה"ל, שרוצה לקיים בכותל טקסים בהשתתפות נשים ששרות. נוסף על זאת, הקשר עם יהדות ארצות הברית נחוץ וחשוב לביטחון ישראל, כי ישראל לא יכולה לסמוך על התמיכה של הנוצרים האוונגליסטים האמריקאים לעד".   

 

ארנולד
פרופ' ארנולד אייזן

בעצם, הסאבטקסט של הדברים הוא שמאחר שרוב היהודים האמריקאים הליברלים מתנגדים במידה כזו או אחרת לכיבוש, נתניהו וממשלתו אינם רואים בהם עוד ציבור התומך במדינת ישראל, לא כל שכן, ציבור המשמש לובי של ישראל בפוליטיקה האמריקאית. תחת זאת, נתניהו משקיע ביחסים עם האוונגליסטים, התומכים במדיניותו הנצית.

 

ד"ר תומר פרסיקו, חוקר במכון הרטמן ומרצה בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב, סבור שגישתו של נתניהו מוטעית. "הרי אחרי עידן טראמפ, יש סיכוי לא רע שייבחר נשיא דמוקרטי שלא יהיה חייב כלום לאוונגליסטים", הוא טוען, "ובטח שלא יהיה חייב כלום ללובי היהודי, ההולך ונחלש. כך שנשיא כזה לא יהיה מוגבל בידי שום כוח פרו-ישראלי ויוכל לעשות מה שהוא רוצה. במובן הזה, ביבי חושב לטווח קצר בלבד".

 

ומה עם יהדות ארצות האסלאם?

 

ברמה עקרונית יותר, איזה מין דיאלוג ראוי שיתקיים בין יהדות התפוצות לישראל? והאם בין הצדדים אכן מתקיימת זהות אינטרסים? "בעיני הישראלי הממוצע, היהודים האמריקאים הם מין חשבון בנק מהלך שתורם לישראל", טוענת תהילה פרידמן, מנהלת תוכן במכון שחרית ועמיתת מחקר במכון הרטמן, "ומבחינת יהודי ארצות הברית, הישראלים נתפסים כסוג של אח מפגר שלא התקדם. הם רואים בישראל מקום ששולחים אליו את הילדים לתגלית, ותו לא.

 

"הם לא מבינים שיהדותנו בארץ היא יהדות של ריבונות ולא של בית כנסת, ואנחנו לא באמת מבינים מה זה אומר לשמר זהות בתוך עולם פתוח ואיך הכול צריך לנבוע מהרצון שלך להישאר יהודי. כשארנולד אייזן לא מבין איך ייתכן שהחרדים, שהם עשרה אחוזים מהיהודים בארץ, מנהלים את המדינה ומשתלטים על הכותל, הוא מפספס את הממד הפוליטי של המדינה היהודית. הסברתי לו שיש להם לובי חזק, בדיוק כמו שבארצות הברית לתעשיית הנשק יש לובי חזק – מה שמאפשר לה להשפיע, אפילו שתומכיה אינם רוב בציבור".

 

ד"ר מאיר בוזגלו, פילוסוף וממייסדי תיקון (תנועה המבקשת להפוך את תנופת ההתחדשות היהודית בארץ ובעולם לכלל סדר יום חדש בעם היהודי), מסכים שיהדות ארצות הברית אינה מכירה ומבינה די הצורך את החברה הישראלית. "הם לא יודעים כלום, למשל, על יהודי ארצות האסלאם, שהם בערך חצי מתושבי המדינה. הם גם לא יודעים שהם לא יודעים. יש להם אחריות לשפר את הדימוי שלהם של מה שקורה ולדעת יותר, אבל עדיין אני חושב שהקשר בין ישראל ליהדות התפוצות הוא קודם כול אחריותה של ישראל".

 

מה לדעתך צריכה לעשות המדינה בנוגע לקשר הזה?

"הקשר עם יהדות התפוצות לא יכול להסתכם בבקשת תמיכה כספית ואהדה – הדבר העיקרי שישראל עשתה עד כה. לישראל יש אחריות גדולה על המשכיות יהודית בחו"ל, והיא צריכה לפעול כדי לייצר תמיכה רעיונית, תרבותית ורוחנית במדינה של הקהילות בחו"ל. נכון שמדי פעם בפעם אנחנו שולחים לשם מדריכים למחנות קיץ או מורים לעברית, אבל זה לא מספיק. זו צריכה להיות החלטה לאומית שתגובה בתקציבים. תראה, עם לא באמת מתפצל סביב שאלה כמו הסדרי תפילה מסוימים שממשלה קבעה ברחבת הכותל ושממשלה אחרת יכולה, באותה המידה, לבטל. מתווה הכותל הוא רק קצה הקרחון".  

 

איזו הצדקה יש בעיניך להגברת ההשקעה הממשלתית בקהילות יהודיות בעולם, שרובן מבוססות, בזמן שישנם לא מעט ישראלים עניים?

"כי לישראל יש מחויבות לעם היהודי, גם אם אינו בא בשעריה – זהו נכס אסטרטגי חשוב מאין כמוהו. המחשבה של 'העיקר שתעלו לארץ' היא ילדותית, כי היום ברור שהעוצמה טמונה דווקא בעובדה שישנם יהודים בכל מקום בעולם. כשנתניהו קרא ליהודי צרפת לעלות לארץ אחרי הפיגוע בהיפר-כשר בפריז למשל, זו היתה דוגמה לחשיבה ישנה, כאילו אנחנו עדיין צריכים עולים, כמו בשנות ה-50".

 

 

Avi Hai Convetion-4 (1)
תהילה פרידמן (מימין), במסגרת הכנס בבית אבי חי

 

 

יהדות פוסט-אתנית

 

מלבד התמיכה הפוליטית של יהדות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית (מצביעים לה כ-70 אחוז מהציבור היהודי, נתון שרק עולה מבחירות לבחירות), יש סיבה נוספת לכך שממשלת ישראל בחרה "לוותר" עליהם: הטענות לאחוזי התבוללות גדולים בקרב הרפורמים והקונסרבטיבים האמריקאים. הערכות שצוטטו בעבר מפי גורמים בסביבתו של נתניהו דיברו על כך שבעוד כמה עשורים היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית בארצות הברית פחות או יותר תיעלם, מאחר שרבים מבניה ובנותיה מתחתנים עם לא-יהודים.

 

"היהדות של היהודים הליברלים בארצות הברית משתנה", טוען פרסיקו, "היא נעשית 'פוסט-אתנית'. זה לא הכי משנה אם נולדת יהודי או לא; מה שמשנה הוא איך אתה תופס את עצמך, כי היהדות נעשית הרגשה. מה קורה לרפורמים ולקונסרבטיבים שמתחתנים עם לא יהודים שאינם רוצים קשר ליהדות? כן, הם כנראה ייעלמו. השאלה היא לגבי אלה שמתחתנים עם לא יהודים שכן רוצים קשר ליהדות.

 

"לדעתי, זהות משותפת נבנית מטקסטים משותפים וממחויבויות משותפות, והשאלה היא אם מרכזי התרבות ובתי הכנסת הלא-אורתודוקסים יצליחו לבנות טקסים משותפים ומחויבויות משותפות, אפילו שחלק מאנשיהם הם לא יהודים שמרגישים יהודים אבל אינם מוכרים ככאלה בידי ישראל. אני חושב שאם האינטרס הכי אגואיסטי של ישראל הוא שיישמר לובי יהודי חזק בארצות הברית, היא צריכה לעשות הכול כדי לחזק את הזהות המאתגרת של האנשים האלה ולתת להם, למשל, חלק מהכותל. היא בטח לא צריכה לא לוותר עליהם".   

 

אייזן מסכם: "זה טיפשי לנסות ולחזות מה יהיה איתנו בעוד 50 שנה. ההנחה שהעתיד יתקדם ויתפתח בצורה ליניארית, בדיוק כמו העבר, היא פשוט לא נכונה היסטורית. איש לא חזה בשנות ה-50, למשל, את העלייה של הפמיניזם ואת ההשפעה שתהיה לו על היהדות בארצות הברית, ולכן, ההנחה שאנחנו יודעים היום איך תיראה היהדות שלנו בעוד 50 שנה היא טעות. האחוז שלנו מתוך החברה היהודית האמריקאית יקטן, מן הסתם, בגלל הילודה הגדולה בקרב האורתודוקסים, אבל צריך להביא בחשבון שנכון להיום, האורתודוקסים הם בסך הכול עשרה אחוזים מאיתנו. זה יהיה פשוט טירוף אם ממשלת ישראל תמחק דור שלם של יהודים, 90 אחוז מיהדות ארצות הברית, ותתעלם ממנו בגלל ההערכות שלה לגבי איך ייראה עתידו".

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus