בחזרה אל גן עדן האבוד

בלחש מדגדג חדרו צלילי שירי הערש אל אוזניי. היו אלה מילים ערבות, מהפנטות וציוריות, מלוות במנגינות פשוטות ומענגות. הן יצאו מפיהן של נשות ילדותי. שלגיית ילדותי, סבתי המנוחה פַתְחִיַה, אם אבי זכרה לברכה, היתה ערוץ אינטימי שעליו נשענים רבים מהזיכרונות המופלאים של ילדותי.

קשר חזק נוצר ביני ובין העולם הקסום הזה, שנולד מרחם העולמות הצבעוניים של שירי הערש. תמיד ריחפתי גבוה בדמיוני אל  העולמות שיצרו המילים והלחנים של שירי הערש היפים.

" שירי הערש חשובים כל כך מפני שהם מרככים את קשיי ההסתגלות שבהם שרוי התינוק. קולה של האם מוכר לעובר עוד לפני לידתו, וקול זמרתהּ אחרי הלידה מחזיר אותו אל גן עדן האבוד "

לפני הקמת מדינת ישראל, בזמן שהגבולות בין מדינות ערב היו מטושטשים ופתוחים, שירים רבים מכל רחבי העולם הערבי גלשו אל מה שנקרא שַאם (شام) - סוריה הגדולה. הם הגיעו אל פלסטין מעירק, מסוריה, מלבנון, מירדן וממצרים. שירי הערש הערביים ריחפו מעל הגבולות המדיניים ועברו מטמורפוזות שונות בכל פעם שנכנסו לאזור גיאוגראפי שונה. לכן, מושרים כאן שירי ערש בלהג עירקי, סורי, לבנוני, ירדני ומצרי. לכל שיר יש צבע, חלל ודמויות מתאימות.

החצר הקדמית של בית סבי היתה רחבה, פראית, כפרית ומלאה עצים. צלליהם היו לי לטריטוריות משחק, מחבוא, התבוננות ומנוחה. מתחת לעץ האגוזים הגבוה כעננים והרחב כסלון בית ענק, נימנמתי למשמע המילים הבאות, מכורבל בבד החמים של בגד סבתי, שקפליו גלשו כגלים על האדמה:

"טיר ועלי יא חמאם פווק סטוחנו

טיר ועלי... יא חמאם.

רגעת א'יאם אלרביע ואלשמס פי ביותנו

ואלשמא פרחאנה ואע'ימה דפיאנה ואלורדה ע'פיאנה ע שבאביכ ביותנא"

"طير وعلي يا حمام فوق سطوحنا

طير وعلي... يا حمام

رجعت أيام الربيع والشمس في بيوتنا

والشمس فرحانة والغيمة دفيانة والوردة غفيانة ع شبابيك بيوتنا"

"עלו ורחפו, הו יונים, מעל גגות ביתנו

עלו ורחפו, הו יונים.

ימי האביב חזרו, והשמש כבר בבתינו

השמים עלֵזים, העננים חמימים, הוורדים ישנים

על חלונות בתינו"

שירי הילדים בערבית לבשו את עונות השנה. שירים לפריחת האביב, לברכת הגשם החורפי, לקבלת הקיץ ותענוגותיו, לשלכת הסתיו. תמיד הרגשתי את ארבע העונות דרך העולמות שבראו המילים והלחנים.

בתרבות הערבית, על להגיה השונים, שירי הערש נושאים בחובם משחקי לשון ויוצרים עולמות שלווים ורגועים. כך למשל באחד משירי הערש הקלאסיים, המקבילה הערבית לשיר "נומי נומי", העברי:

נאם נאם ילא נאם מן תחתכ ריש אלנעאם

לע'טיכ בזהר אלפל תתע'נדר זיי אלסלטאן

نام نام يلا نام من تحتك ريش النعام

لغطيك بزهر الفل تتغندر زي السطان

שן, שן כבר, תחתך נוצות יען

אעטוף אותך ביסמין. תתגנדר כמו סולטן

קבלת הפנים לילדים נעטפת בשירת הלל, שירת שבח לאל, שהעניק את הפנינה היקרה לנו. תפילות התודה הללו מושמעות באוזני הטף. הילד הוא המלך, הילדה היא הנסיכה. זאת חלוקה קלאסית, כמובן, המעניקה מקום נשגב לילד, ומקום שולי, ורוד ורך לילדה. במילים אחרות, השירים האלה שיקפו את תפיסת העולם החברתית הקולקטיבית.

הלב פועם, ואמא שרה בקצבו

קסם שירת הילדים הזו טמון בפשטות מילותיה, הנושאת לחן ומקצב לא מורכבים, שחודרים עמוק לתוך לבו של התינוק. הם אמנם פשוטים, אך הם משפיעים עמוקות על נפש האדם. זאת השפעה מודעת לעצמה, החותרת להרעיף על הילד ביטחון, אינטימיות וחום אנושי. שירי הערש הם המשך מלאכותי ואפקטיבי לחממה שבה שהה העובר תשעה חודשים, שבה נהג לשמוע את רחשי לבה של אמו, את רחשי הגלים הנוזליים המקיפים אותו.

שירי הערש חשובים כל כך מפני שהם מרככים את קשיי ההסתגלות שבהם שרוי התינוק. קולה של האם מוכר לעובר עוד לפני לידתו, וקול זמרתהּ אחרי הלידה מחזיר אותו אל גן עדן האבוד. שירי הערש הם אחת משיטות התרפיה הראשונות שאנו מתנסים בהם כבני אדם. הם מפלסים את דרכנו לעולם, מלווים אותנו ומשפיעים על קליטתנו בסביבה. השירה משלימה את האקט הפיזי של הליטוף, הכיסוי וההאכלה.

שירי הערש הם חומרי הגלם לסיפורי הילדים שמופיעים בשלב ההתפתחותי הבא. כמו בשירה, הטקסטים חסכניים ומתמצתים, והם מכשירים את הקרקע לעלילות בדיוניות שעולמו של הילד ייבנה עליהן:

נאמי מליח

נאמי מליח

לא תכאפי מן סוות אלריח

רח נחכי אחלא חכאיי

ען בוכרה לענדיכ ג'איי

בוכרה חאמל סחר ג'דיד

  ‎ " בשירי הערש בערבית חוזרים כמה מוטיבים עיקריים שהילדים ילמדו בהמשך הדרך; מעין מבוא לסיפור הארוך "

نامي مليح

نامي مليح

لا تخافي من صوت الريح

رح نحكي أحلى حكاية

عن بكره لعندك جايي

بكره حامل سحر جديد

שני היטב, שני היטב

אל תפחדי מקול הרוח

אנו נספר סיפור יפהפה

על אודות מחר הממשש ובא

מחר הנושא עמו קסם חדש

בשירי הערש בערבית חוזרים כמה מוטיבים עיקריים: הילד, האבא, האמא, העונות, בעלי החיים, הא"ב, האיכר, האישה, הגבר, קודש העבודה והחריצות. אפשר לראות בהם טקסטים חינוכיים, השופכים אור על הנושאים שהילדים ילמדו בהמשך הדרך; מעין מבוא לסיפור הארוך.

מה שהופך את שירי הערש לחשובים כל כך בתרבות האנושית הוא האינסטינקט: האינסטינקט של ההורה לטפל, לפתח ולחנך את ילדיו. האינסטינקט הגולמי הזה מרחיק לכת בכינונו טקסטים מודעים לעצמם, המכשירים את הקרקע לשלבים הבאים, מקלים על הנפש ויוצרים אווירה חובקת. השליחות שלנו המבוגרים היא להעביר את השירים הללו הלאה לילדינו, ושל ילדינו - הלאה לילדיהם, וכך הלאה. עולמנו הסיפורי נבלע בשרשרת העלילות שאנו גורסים, מעבדים ויוצרים מחדש בעבור הדורות הבאים. הלא הסיפור הוא עמוד התווך של חיינו.

לפני שלושה חודשים נולדה לזוגתי ולי בת בכורה, פַרִידַה שמהּ. פירושו המילולי של השם הוא "נדירה", והמטאפורי הוא "פנינה". פנינה יקרת ערך. החוויה המכוננת הזו מלמדת אותי איך ללמוד ופוקחת את עיני לדברים קטנטנים שלא ראיתי קודם. אני עוקב אחרי הפה המגמגם של ילדתנו וצופה בהתפתחות האנושית-אלוהית הזו, וברגע שעיניה צדות את פי, אני מנצל את הזדמנות ומתחיל לזמזם לה שירים ששמעתי בילדותי ושירים קצרצרים מפרי דמיוני. השירה שלנו לילדתנו היא סגירת מעגל אנושי, ובו נשאיר את חותמנו.