יום הולדת

לזכרו של שחר וקרט 

"שחר ואני נולדנו באותו יום בהפרש של 11 שנה. ימי הולדת היינו חוגגים יחד, כל המשפחה. היו שתי עוגות, עוגה של חמש ועוגה של 16, עוגה של שש ועוגה של 17. ככה כל שנה. בגלל שאני הייתי הקטן, אולי זה קצת טשטש את יום ההולדת שלו, אבל זה חיבר בינינו".
(שלומי וקרט על אחיו. נערך מתוך הספר "געגוע לחיבוק", בהוצאת עמותת משפחה אחת)

כבר בבית הספר היסודי מעפילים, שבו למד, הצטיין שחר וקרט בכל מקצועות הלימוד והוכר כילד מחונן. משם המשיך למחזור הראשון של התיכון למדעים, ושם פרח בכל מקצועות הלימוד, וכן בפעילותו בנבחרת טניס השולחן ובמועצת התלמידים. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות, ואף שיכול היה להתקבל לעתודה האקדמית, בחר להתגייס ליחידה קרבית.

ביום שבו נפצע אנושות בקבר רחל, החליף שחר את המ"מ, שנפצע יום קודם לכן. מפקד הגדוד סיפר לבני משפחתו של שחר לאחר מותו כי בשל ניסיונו הרב והצטיינותו, הוחלט שימלא את תפקידו של הקצין הפצוע, אף שהיה סמל. באותו היום מאות פלסטינים הגיעו בשעות הצהריים לאזור קבר רחל, שבו היתה ממוקמת פלוגה מגדוד שמשון. חלקם החלו ליידות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מתחם הקבר ולהתקרב לעברם. שחר הורה לחייליו להסתער.

לאחר שהמפגנים נסוגו, החלו הלוחמים לשוב למתחם. שחר המפקד וקשר הכוח היו אחרונים. מטרים ספורים לפני שנכנסו לאזור המוגן, נורו לעברם שני כדורים, ככל הנראה בידי צלף ממרחק של כ-250 מטר. אחד מהם פגע בגרונו של שחר, שפונה לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. הניסיונות להציל את חייו נכשלו. שחר היה אמור להשתחרר מצה"ל עשרה חודשים אחר כך. הוא הניח אחריו הורים, שולמית ומאיר, שתי אחיות ושני אחים.

למערך שיעור המבוסס על הסרט "יום הולדת" לחצו כאן>>

פתוח, סגור, פתוח

נדב אמבון וצ'ם וינברג, יוצרי סרט הזיכרון: הטקסט, כמו הפרויקט כולו, מוסר "זיכרון אישי". שלומי מספר על אחיו מתוך בליל זיכרונות פרגמנטרי, שנצבע בידי ילד שאיבד אח, חבר ודמות לחיקוי. הקו המוביל בקונספט הינו מעגלי – פער השנים בין האחים (11 שנה) מגושר ביום הולדתם המשותף. הוא פותח את הטקסט וסוגר אותו.

חשוב היה לי להעביר את המעגליות בבניית הסרטון: לפתוח במה שקשר אותם לחוויית הילד ולסיים עם יום ההולדת המשותף, שנהפך מעין גלעד לשחר שכבר איננו. החוט שנשזר מלידה, דרך החיים ועד המוות, מוביל את קו המחשבה בבואי למצוא פתרונות ויזואליים לעדות של שלומי על שחר.