אדם צובר חוויות

לימודי גיטרה: שני אקורדים זה כבר שיר
המורה הראשון שלי לגיטרה היה מנשה בקיש, חלוץ הגיטרה הקלאסית בארץ. הגעתי אליו כילד בן 10, והוא כבר היה מבוגר מאוד. מנשה היה הראשון שפתח לי את הדלת לעולם הנגינה. הוא היה ג'נטלמן ואדם מלא אהבה למוזיקה, לתרבות ספרד, למוזיקה קלאסית, והעניק לי את הבסיס הראשון שלי בכל מה שקשור לנגינה. הייתי תלמיד לא מצטיין ולא רע, ומהרגע שידעתי שני אקורדים - כבר התחלתי לכתוב שירים. התשוקה הזו, השאיפה הזו ליצוק, היתה קיימת בי כבר מההתחלה.

 

שנתיים בלונדון: היהודי היחיד בתיכון
בגיל 16 עברתי לאנגליה ביחד עם אבא שלי. אמא שלי היתה חלק מהזמן איתנו וחלק מהזמן בארץ, בגלל שאחותי התגייסה בדיוק. אבא עבד בתיאטרון הלאומי בלונדון, ואני הייתי תיכוניסט, כך שאת כיתות י"א-י"ב העברתי באנגליה. למדתי בתיכון בדרום לונדון באזור נטול יהודים באופן מוחלט. הייתי שם היהודי היחיד.

 

 

סובול. צילום: מוטי קיקיון אלה היו שנתיים - בין 88' ל-90' - שמאוד השפיעו עליי מבחינה מוזיקלית. הגל של להקות מנצ'סטר היה חזק מאוד, ואני התחברתי בעיקר להפי מאנדייס, הקיור והסטון רוזס. ניגנתי קצת בשני הרכבים עם חברים מהתיכון, נסעתי לפסטיבלים כמו גלסטנברי, והלחנתי הרבה מוזיקה בשנתיים האלה.

 

מבחינה אישית אני מאמין שאדם הוא סך החוויות שהוא צובר. לכן השהות שם נתנה לי עוד נקודת מבט על החיים, על העולם, על כמה שאמת היא עניין יחסי. דברים שנראים לי כאן מובנים מאליהם, כמו היבטים פוליטיים, לא היו מובנים מאליהם במקומות אחרים.

 

מוניקה והחברים: שנה על אש גבוהה
הלהקה הראשונה שבה הייתי חבר נקראה "פג", ובה הייתי גיטריסט וכותב השירים. שחר אבן צור, לימים המתופף של מוניקה, היה טכנאי סאונד באחת ההופעות שלנו. גם הכרנו מבית הספר. אחרי אחת ההופעות הוא ניגש אליי ואמר שלדעתו אני צריך לשיר את השירים שלי בעצמי. כך הוקמה מוניקה סקס, כשפיטר רוט הצטרף אחרון, ושבועיים אחרי כן כבר הופענו בתל אביב.

 

שנתיים לפני צאת אלבום הבכורה שלנו הופענו באופן קבוע שלוש-ארבע פעמים בחודש בתל אביב וברחבי הארץ. זו היתה תקופה של לימוד, התקדמות, כתיבה והתנסות. ב-95' חווינו את הפריצה הגדולה. מאז הוצאנו ארבעה אלבומים, ובין לבין הוצאתי גם שני אלבומי סולו. ב'מוניקה' יש שנים שבהן הפעילות מתנהלת על אש גדולה, ויש שנים שבהן זה קורה על אש נמוכה. השנה זה על אש גבוהה.

 

ניו יורק: מפרקים את החבילה
חצי שנה אחרי שיצא התקליט הראשון של "מוניקה" עפנו לניו יורק, וגרנו כולנו בבית אחד גדול בברוקלין, כולל חדר חזרות. היינו מתאמנים שעות כל יום, מופיעים במועדוני רוק בניו יורק ודי מתערבבים. זו היתה חוויה מאוד מעניינת כי נחשפנו שם לעשרות ומאות להקות שכולן ניגנו טוב. שם למדנו שכישרון לא מספיק כדי להצליח, אלא גם עבודה קשה. וגם קצת נחישות.

 

ניסינו לפרוץ בארה"ב, ולשם כך עבדנו שם שנה וחצי. היתה לנו התקדמות מתמדת, אבל אחרי שנה וחצי באותו בית כבר לא יכולנו להסתכל אחד על השני ופירקנו את החבילה. חזרנו לארץ, ובמשך שלוש שנים הלהקה לא פעלה. בשנת 2000 התאחדנו בחזרה.

"כבר לא יכולנו להסתכל אחד על השני". מוניקה סקס

הקריירה הספרותית: החצי הראשון של היום
הגעתי לתחום הספרות לאחר שתרגמתי שני ספרים ב"ספרית מעריב". העבודה הביאה לי חשק לכתוב משהו משלי, מה גם שכבר הרגשתי יותר בטוח ליצור. הספר הראשון, "בין דירות" יצא בהוצאת בבל ב-2004, ומבחינתי זו היתה תוספת מאוד טובה לפעילות שלי, כי זו חוויה אחרת לגמרי. אתה לבד, בדל"ת אמותיך, לא תלוי באף אחד. זו חוויה מאוד אינטנסיבית. ב-2006 הוצאתי את "דמי מפתח" בהוצאת זמורה ביתן, שהצליח והפך לרב מכר, וממש בימים אלה אני מסיים לכתוב ספר שלישי שייצא בשנה הקרובה, גם כן דרך זמורה ביתן.

 

בבסיס שלי אני בא מכתיבה. עוד לפני שאני זמר - קודם כל אני כותב ויוצר. גם בשירים אני מכניס סיפורים קצרצרים, כך שחוויית הכתיבה היא המעניינת והמאתגרת ביותר במסגרת הפעילות שלי. אני מאוד סקרן לראות איך הספר השלישי יתקבל. לזה אני מקדיש את החצי הראשון של היום, ואת החצי השני - להופעות של מוניקה, כשיש.

 

Model.Data.ShopItem : 0 6