האספה תצביע אם להוסיף דיסטורשן: כך יצר יזהר פינטוס אלבום בשיתוף הקיבוץ העירוני בירושלים
האספה תצביע אם להוסיף דיסטורשן: כך יצר יזהר פינטוס אלבום בשיתוף הקיבוץ העירוני בירושלים
social
facebook whatsup email tweeter
דודו כהן //
28.1.15
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"הקהילה מכילה כמה עשרות משפחות שמתגוררות כולן בגילה א'. זה למעשה ההבדל בין קהילת בית ישראל לקיבוץ בית ישראל. זה ממש קיבוץ עירוני. שאר האנשים מסביב מזדהים עם הדרך, מחוברים לקהילתיות וליצירה"
הם הקשיבו ראשונים לחומרים, ייעצו והמליצו. יזהר פינטוס מספר על העבודה על אלבום הבכורה בשיתוף קהילת הקיבוץ העירוני בית ישראל: "אם הייתי יושב בחדר סגור, אני לא יודע אם הייתי מגיע לאותם מקומות"

כחבר בקהילת הקיבוץ העירוני בית ישראל בירושלים, שיצר את אלבום הבכורה שלו תוך שיתוף של חבריה, אני יכול להעיד שמרבית היוצרים יכולים רק לקנא ביזהר פינטוס ובתנאים שעמדו לרשותו. חברי הקהילה היו הראשונים שנחשפו למוזיקה שיצר, רבים מהם רכשו את הדיסק ישירות ממנו, ובין לבין נוצר דיבור משמעותי על היצירה והסתעפויותיה. "התהליך של היצירה נבנה ביחד עם הקהילה, בדיאלוג בין אנשים", מספר פינטוס, "אם הייתי יושב בחדר סגור, אני לא יודע אם הייתי מגיע לאותם מקומות. הקהילה מעודדת אנשים ליצור, לעסוק בחומרים האלה, לקדם אותם, ואין מצע טוב יותר ליצירה מסוג כזה".

 

יזהר פינטוס, שיגיע לבית אבי חי ב-5 בפברואר (ט"ז בשבט) להופעה האקוסטית-אוריינטלית-בלוזית "קולי אל אלוהים" עם ההרכב "הנפשות הפועלות", הוא אחד הקולות הייחודיים והמעניינים כיום בתחום המוזיקה היהודית. לא רק בגלל השילוב המעניין בין הטקסטים הסוערים של ספר תהלים ובין המעטפת האמנותית-אוריינטלית-בלוזית, ולא רק בגלל קהילת בית ישראל, שבה הוא חבר (ועוד נידרש לכך בהרחבה בהמשך), אלא גם בעיקר בשל החיבור המיוחד לשורשים. מתברר שהמסורת המוזיקלית במשפחתו מפותחת ומפותלת כמעט מכל צד שתרצו, ומבחינתו, זה לא זיכרון עמום או אנקדוטה חביבה, אלא דרך חיים של ממש.

 

"אני יודע הרבה מאוד על אבותיי מכל הצדדים – מגרמניה, מפולין ומרוסיה", מספר פינטוס, "לא מדובר רק בזיכרון, אלא בדבקות במורשת המשפחתית של כל אחד מהם, שממשיכה עד היום. למשל, היה לי סבא-רבא שלמד אצל החפץ חיים, אז יש לנו שתי זמירות מזמירות שבת ומההגדה שלפי המסורת שרו גם סביב שולחנו של החפץ חיים.

 

"בצד אחר, במשפחה ממוצא יקי, ממשיכים לשיר בחנוכה את 'הנרות הללו' על פי הלחן של הסבא רבא. עד היום אני מניח את התפילין שלו וגם מקדש על כוס הקידוש שהוא קידש עליה. סבא אחר, מצד אימא, התפרנס כסוחר ועבר באכסניות רבות. הוא עשה לעתים שבת עם סוחרים אחרים ולמד מהם זמירות שבת שנשארו עד היום במשפחה שלנו. כבר מגיל צעיר אני יודע על דברים ייחודיים ששייכים למשפחות משני הצדדים".

 

אותם סבים התפרנסו גם מפיוט או משירה, או שזה היה תחביב משפחתי נטו?

"לא חקרתי את זה לעומק, אבל אני חושב שהיום לשיר זה יותר תחום של מקצוענים. שמתי לב שאנשים פחות שרים במרחב הציבורי. אנשים פחות מזמזמים לעצמם ברחוב. ואבותיי, כמו חלק מהאנשים שחיו באותם זמנים, עשו זאת במרחב היומיומי שלהם, גם בלי להתפרנס מזה או להתמקצע בתחום. זה מה שהביא אותי לפרויקט שלי בתחום החינוך, לימוד זמר וחינוך. נמשכתי לפן המקצועי של המוזיקה, וזה מה שאני עושה היום".

 

הסבתא ששמעה את הילד שר פיוט

 

IMG_7358 (1)
יזהר פינטוס. איש אשכולות

 

פינטוס הוא כיום מורה שיזם ומוביל את פרויקט "מורשת הזמר והפיוט" בבית הספר הדתי-ממלכתי גוננים בקטמון, ירושלים. בית הספר חדש יחסית. הוא חווה חבלי לידה, אבל ניצחון הרוח, מספר היוצר הצעיר, בא לידי ביטוי בעיקר בהצלחת התחום המוזיקלי בבית הספר.

 

"התחלתי בלימוד זמר עברי לגילים צעירים, ואז התקדמנו גם לעיסוק במילים, בזהות היוצרים, באסוציאציות וברגש בשירים. התלמידים לומדים מערך סליחות, מערך בקשות, מערך זמירות שבת וכן הלאה. התחלתי עם הכיתות הנמוכות, אבל כיום כל כיתות א' עד ו' נכללות בפרויקט. המקצוע גם מפתח את מיומנויות השפה שלהם. בהיבט של סוכן שפה ותרבות, אני מנסה להכיר את המסורות השונות ואת הרבדים השונים בתרבות שלנו. האוצרות האלה נורא נגישים ופשוטים; צריכים רק לחשוף אותם".

 

איך זה משפיע על הילדים בחיי היום יום, אם בכלל?

"אני רואה המון ברכה בזה ומקבל תגובות מרגשות נורא. סבא וסבתא שמעו את הילד שר פיוטים ובכו מהתרגשות; במקרים אחרים משפחות שלמות התחילו פתאום לשיר בשבת, ואחד האבות הוריד גיטרה מהבוידעם אחרי עשר שנים שלא נגע בה. יש המון התרחשויות משפחתיות וסביבתיות מסביב לנושא".

 

קיבוץ רעיוני, לא גיאוררפי

 

המצע שעליו יוצרים פינטוס וההרכב שהקים, הנפשות הפועלות, הוא כאמור קהילת הקיבוץ העירוני בית ישראל, הנמצא בשכונת גילה בירושלים. ההרכב התהווה אחרי שעבד עם מוזיקאים שונים על פרויקט המשניות, ובהמשך התגלגל עם חלקם לפרויקט "קולי אל אלוהים". בהתחלה הנגנים עבדו בנפרד, ולא כלהקה שלמה ומגובשת, אך בהמשך התאחדו לכלל הרכב שלם שמופיע כיום יחד. עם זאת, אופי ההקלטות היה שונה מהרגיל. "לא נוצרנו כמו להקה שיושבת ביחד. אצלנו כל אחד עשה את העיבוד לכלי שלו. יצאתי מהעמדה של ביצוע בשירה ובגיטרה והבנתי שאם נותנים את החופש לנגנים, העיבודים יוצאים הרבה יותר טובים".

 

אם עדיין לא שמעתם על קיבוץ בית ישראל, פינטוס שמח לנדב פרטים. הקיבוץ (שהוא למעשה קיבוץ רעיוני, ולא גיאוגרפי, במרחב מוגדר ומתוחם) הוקם לפני יותר מ-20 שנה, כאשר החל לפעול במרכז הקליטה בגילה. בהמשך קיבל מעמידר את האפשרות לפעול במקום. "ראשוני הקיבוץ תפסו איזה מקלט מוזנח, שיפצו אותו, הקימו עמותה, וכך התרחבו לאט לאט לכיוון הקמת קייטנות, מערך חונכות, מכינה קדם-צבאית של דתיים וחילונים ועוד", מספר פינטוס, "אני הייתי במחזור השני של המכינה הקדם צבאית".

 

רעיון הקיבוץ הוא לאגד קבוצת אנשים שחיים בשיתוף כלכלי. הגרעין המייסד הורכב מחמש משפחות, ובינתיים המספר גדל לתשע – עדיין קטן אמנם, אבל מספיק כדי לייצר פעילות מקומית ענפה למדי. חברי הקיבוץ לא מתגוררים בבניין משותף או בדירות צמודות, אלא בשכונת גילה כולה וספיחיה. מה שהופך אותם לקיבוץ הוא השיתוף הכלכלי.

 

"אני לא אחד מהם, אלא חלק מהקהילה המורחבת יותר, שאמנם לא חיה בשיתוף כלכלי, אבל משמשת קהילה מגובשת", מחדד פינטוס, "הקהילה מכילה כמה עשרות משפחות שמתגוררות כולן בגילה א'. זה למעשה ההבדל בין קהילת בית ישראל לקיבוץ בית ישראל. זה ממש קיבוץ עירוני. שאר האנשים מסביב מזדהים עם הדרך, מחוברים לקהילתיות וליצירה, וגם לאמירה החברתית ולניסיון לעשות משהו לטובת המצב החברתי, עם הפערים הסוציו-אקונומיים, כעיקרון שמנסה להתמודד עם הדברים האלה. היום יש לקהילה גם מועדון נוער, אשכול גנים, מערך ליווי לקראת הגיוס לצבא ועוד.

 

יזהר פינטוס - קולי אל אלוהים
ובינתיים הפעילויות בתחומי התרבות והמוזיקה הולכות ומתרחבות.

"יש בקהילה המון רובדי עומק של מוזיקה. אני נמצא שם הרבה פעמים באיזושהי עמדה של שירה בציבור, ככה, עם הגיטרה, ועם חברים שבוחרים שירים לביצוע. זו ממש שירה בציבור במובן העמוק של המילה. יש גם מסורת מוזיקלית חסידית של משפחת פרידמן, אחת ממשפחות הקהילה. זו משפחה מאוד מיוחדת, והם מנחילים את המסורת המוזיקלית הזאת גם לשאר החברים.

 

"גם כלפי התוספות המוזיקליות שלי היתה המון פתיחות. כשליח ציבור בבית הכנסת של הקהילה, היו לי לא מעט אדפטציות של פתיחת חזרת הש"ץ במנגינה של 'הכניסיני תחת כנפך' בביצוע של ריטה, הפיוט 'אל אדון' במנגינה 'אומרים ישנה ארץ' ועוד. כלומר, יש לזה פתיחות ויש לזה מקום. אנשים סועדים יחד בסעודות שבת, שרים ביחד מסביב לשולחן, ובאופן כללי, מפרים מאוד זה את זה. שם בעצם נבניתי, בלא מעט מובנים".

 

לכל הפרטים על ההופעה "קולי אל אלוהים"

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus