"כשפנו אליי וביקשו ממני לבחור מישהו שאני מתחבר אליו כמשורר או כמלחין, ישר קפצתי על המציאה ובחרתי בנעמי שמר", מספר עמיר בניון, שישתתף ב"מילים בווליום", סדרת מופעים שבהם זמרים מבצעים משיריהם ומשיריו של משורר או פזמונאי שהשפיע עליהם במיוחד.
לקריאה נוספת: תחנות בזמן עם עמיר בניון
"השירים שלה מתחברים לי בדם באופן הכי טבעי", מרחיב בניון על הבחירה הלא מובנת מאליה, "אחד הדברים שמשותפים גם לי וגם למי שמנגנים איתי הוא שחשובות לנו מאוד המנגינות, המלודיות. במילים של נעמי שמר יש הרבה כוח, רוח ושמחה, אבל היא גם אחת המלחינות הגדולות ביותר. לכן הכול בא אצלנו מתוך אהבה גדולה, ואלה הדברים שיוצאים הכי טוב בסופו של דבר.
 "מזהה את הנשמה שלה". שמר (צילום: פלאש90) |
"השירים שלה אדירים, ולכן זה הכי קל; אני לא צריך לעשות כלום – פשוט להגיש אותם. הם יפים כל כך כמו שהם, שהאמת היא שאני יכול רק להרוס. אבל אני ניגש לזה באהבה גדולה ובחיבור, ואני מאמין שאנחנו נמצא את המסר שאנחנו רוצים להעביר".
מה יהיה אופי החיבור על הבמה?
"הרוח של נעמי שמר תחליט על הכיוון המוזיקלי בערב. אמנם נבצע רק כמה שירים שלה, אבל זה ייתן לכל הערב טעם של פעם. יותר פסנתר, יותר מלודיות, שירים שנכתבו בצורה שורשית יותר. זה חשוב לי שהשירים האלה יישמעו, שהיופי שלהם יעבור".
למה בחרת דווקא בנעמי שמר?
"האהבה וההערכה שלי אליה קרו בהדרגה. בשיר הראשון שלה ששמעתי התחלתי לזהות משהו שאני אוהב, ואז בשני גם ובשלישי גם. לאט לאט אתה מתחיל לאהוב הרבה שירים שהמכנה המשותף שלהם הוא היא. אתה מזהה את הנשמה שלה, אתה מתחבר לרוח שלה או לרוח הכתיבה שלה. אני בדרך כלל משתדל למדוד את השירים עצמם, ולא את הכותבים או את המלחינים שלהם, אבל ברגע שאתה אוהב שיר ועוד שיר ועוד שיר, ואתה מזהה שזה של כותבת אחת, אז אתה מבין שזו מישהי שאתה מחובר לעשייה שלה, שאתה מחובר אליה".
גילית את החיבור לנעמי שמר בגיל צעיר? זו מוזיקה ששמעת בבית?
"השיר הראשון שלה תפס אותי כשהייתי ילד קטן. לא לכולנו היתה אפשרות לשמוע מוזיקה בבית, ואני זוכר שהייתי הולך לבית של חבר שהיה לו בבית תקליט ובו השיר 'סימני דרך', ששר יהורם גאון. אני זוכר שבכל פעם ביקשתי ממנו לעלות למעלה ולהשמיע את השיר הזה שוב ושוב. המנגינה של השיר הזה לא עזבה אותי".
גם למילים של שמר יש חשיבות גדולה. המילים שלה מחוברות מאוד לארץ, לאדמה, לטבע.
"מאוד. זה מדהים אותי: שאני מסתכל על אנשים מהדור הקודם, שלא היו דתיים וכביכול לא עסקו ביהדות שלהם, ואני לא מאמין איזה טקסטים הם כתבו. אני לא מכיר אדמו"רים שכתבו כאלה טקסטים מלאים באהבה לארץ, באהבת ישראל. יש משהו חזק ואמיתי במוזיקה הזאת; משהו שהיה גם טבעי וברור; משהו מחובר ושורשי שמדבר ושר בלי להתבייש. קח לדוגמה את השיר "אני עושה לי מנגינות" של יהורם גאון (שכתב חיים חפר; אב"נ) – אתה ידעת שזה שיר שנכתב על בית המקדש? אלה אנשים שכתבו בצורה הכי אמיתית, מהלב החוצה, בלי צורך להשתייך לשום זרם או הגדרה, אלא מתוך הבנה כלשהי שהאדם הוא יהודי ואוהב את ארץ ישראל".
אתה מדבר על השירים האלה שמכונים "שירי ארץ ישראל", שירים שאין בהם סלסולים או נגינת עוּד למשל. איך מוזיקה מזרחית מתחברת לשירים האלה?
"אני תמיד טענתי שאין בישראל מוזיקה מזרחית. זו הגדרה שהיא קודם כול רחבה מדי, אבל יותר מזה - אני ממש לא הייתי רוצה להגדיר את המוזיקה שלי כמשתייכת לז'אנר מסוים. אני שומע ואוהב סגנונות רבים כל כך של מוזיקה, וברגע שזה מתחיל להתחלק לסוגים, זה עושה לי לא טוב. אני מרגיש שהחלוקה לז'אנרים היא קצת כמו כתות. כשאני שומע שיר, לא אכפת לי מה זה. זה יכול להיות קלאסי, קלאסי-ערבי, אלקטרוני. הז'אנר לא באמת משנה. אם אני אוהב – אז זהו, זה הכול.
"לפני די הרבה שנים זכיתי לשיר בתוכנית של יצפאן מול נעמי שמר, כשעוד היתה בחיים. שרתי את "אל בורות המים", שיר שאני גם אבצע בהופעה. היא התרגשה נורא מהביצוע, וגם אני התרגשתי מהמעמד ומהתגובה שלה. ככה קיבלתי חותמת של הכרה ממנה, הכרה שאני אסיר תודה עליה. משם אני מרגיש את החוצפה ואת הביטחון לעשות דברים שקשורים אליה".
אבל זה בכל זאת מפחיד לבצע שירים כאלה קאנוניים. יש בהם משהו מאיים. איך ניגשים לזה?
"לעתים קרובות אני שומע שיר כזה ומתרגש ממנו, וכאילו מקנא שלא אני כתבתי או הלחנתי אותו. כשדבר כזה קורה, אז אני קודם כול מתפעל מהשיר, אבל גם מנסה להכניס את עצמי. אני לא מנסה להישמע כמו המקור; אני מנסה לפצח את השיר – לשיר אותו כאילו אני כתבתי אותו. אני מנסה להתחבר למה שהייתי מרגיש אם אני הייתי כותב אותו. כשמשהו מרגש אותנו באמת, אין שם שקרים – או שזה עושה לך את זה או שלא. זה הופך את זה לטוטלי וגם קל ונגיש. כשהשיר מרגש אותך, אתה יכול לשיר אותו אפילו בג'יבריש כי הלב שלך שם והכול טבעי. אם אתה טיפה לא בפנים, אם אתה לא מאה אחוז מושקע בתוך השיר, אוזן חדה תשמע שאתה חושב תוך כדי שאתה שר".
נעמי שמר אמרה פעם בריאיון שהיא נחשבת לדמות מוקצית בשל הדעות הפוליטיות שלה, ויש האומרים שבגללן גם לא זכתה להערכה שמגיעה לה. אתה גם מרגיש ככה?
"אני לא מרגיש כמוה. אני נולדתי עוף מוזר בלי קשר לדעות פוליטיות, ואני ממשיך לגדול כעוף מוזר. העולם מתפתח מהר מכדי שנוכל להגדיר דברים, ותכף יתפוצצו לנו ההגדרות בפרצוף – ימין שמאל ומרכז - הרי זה הכול שטויות. אני מרגיש שמי שבאמת רוצה לדבר יכול לבוא לדבר, ואני חושב שזה מה שרוב האנשים רוצים, לא משנה מאיזה צד פוליטי הם.
"פעם היה קשה לדבר כי היו סותמים פיות. גם היום זה קורה – אבל פחות; היום יש פייסבוק, וכל אחד יכול לומר את דעתו, ברוך השם, ולהגיע עם זה לאן שהוא רוצה. כולנו יכולים לדבר ולכתוב על מה שאנחנו רוצים, לשיר על מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא נתלונן היום על חוסר הערכה, כי ההערכה האמיתית היא בסופו של דבר ביני ובין הקהל. הדרך להגיע אל הקהל כבר לא חשוכה כמו פעם – זה לא שיש תוכנית טלוויזיה אחת או תחנת רדיו אחת שקובעות מה כולם ישמעו. אם אתה רוצה שישמעו אותך – יש מי שישמע אותך. פעם העניין היה פרסים - פרס ישראל, מר ישראל, גיבור ישראל - היום אתה רוצה את ההערכה ואת הקרבה ללב של האנשים. זה מעניין הרבה יותר, וזה נפתח, ברוך השם".
הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי
