עיין ערך "נס": על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על נסים?

בסצנת השיא של "אחי איפה אתה?", העיבוד הקומי והחופשי למדי של האחים איתן וג'ואל כהן ל"אודיסאה" של הומרוס, נתפסים הגיבורים בידי הרשויות שרדפו אחריהם לאורך המסע בדרך הביתה. הם מישירים את מבטם אל חבלי התלייה בזמן שכורי הקברים שרים את בלוז המוות. השריף ממליץ להם להתפלל לנס. מילא פיט ודלמאר, אנשים פשוטים שממלמלים תפילה באופן טבעי, אבל אפילו יוליסס (הלא הוא ג'ורג' קלוני), מתבלבל ומאבד את האתאיזם הקשה שלו. הוא פונה אל השמים בנאום נרגש שיש בו הכאה על חטא ובקשה לנס שחורג מדרך הטבע.

 

והנה, ממש כתגובה מיידית, הלא יאמן פשוט קורה, וזרם מים אדיר פורץ, מציף את העמק ומציל את הגיבורים מגורלם. "זה נס! התפללנו לאלוהים והוא הושיע אותנו!" מריעים פיט ודלמאר בעודם צפים על רפסודה מאולתרת. "שום נס!", פוסק בתגובה יוליסס, שכמו התפקח בין רגע, "אני ידעתי שהולכים להציף את העמק היום. יש הסבר מדעי לכל מה שקרה כאן!". השניים מזכירים לו שלא כך אמר לפני כמה דקות, כשהחבל הלא מטאפורי כלל נכרך על צווארו, והוא בתגובה משיב ש"כל אדם יישבר ברגעי משבר, אבל זה שטויות. נסים לא קורים". בעודו אומר זאת, הוא ראה על גג אחד הבתים המוצפים פרה אוכלת עשב - בדיוק כמו שחזה הזקן העיוור בתחילת הסרט – "אולי בכל זאת מדובר בנס?" שואלות עיניו מלאות האימה של קלוני?

 

גם לרועי חסן קורים נסים. תקראו עליהם

גלעד דיאמנט (צילום: ניתן שורר)

 

"אני מניח שכל אחד מאיתנו ברגע של מצוקה אמיתית יחכה ל'נס'", אומר גלעד דיאמנט, בעל בלוג התחקירים חשיבה חדה, שבוחן נושאים פופולריים מזווית ספקנית, מבוססת ראיות, והוא אף קיבץ חלק מהמחקרים גם בספר שהוציא ששמו "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה". "נס הוא איזשהו מאורע שמדהים אותנו. הוא יכול להדהים אותנו כי הוא סותר את חוקי הטבע, כמו למשל אדם שהולך על מים, מרחף באוויר, חפץ שנעלם פתאום ממקומו או מופיע יש מאין. סוג אחר של נס הוא אירוע שהוא לאו דווקא על טבעי, אלא בלתי סביר, נדיר, איזשהו צירוף מקרים שמכה אותנו בתדהמה. בדרך כלל, כשאומרים 'נס', מתכוונים לאירוע חד פעמי, כזה שכנראה לא יחזור עוד לעולם. אבל יש גם סוג נוסף: אנשים 'בעלי כוחות' שיכולים לכאורה לחולל נסים פעם אחר פעם – להקים נכים מכיסא גלגלים, להחזיר את הראייה לעיוורים, לרפא בעזרת לחש או קמע, לחזות עתיד – לחזור שוב ושוב על הפרת חוקי הטבע".

 

 

מה מושך אנשים להאמין בנסים?

"נס הוא חריגה ממה שאנחנו תופסים כאפשרי, ולכן אמונה בנסים היא למעשה אמונה שהכול אפשרי, שאין מגבלות מוחלטות. זה נותן תקווה, כי המשמעות היא שהמצב אף פעם לא אבוד לגמרי – אולי יקרה נס. מעבר לתקווה האישית, אם אדם מפרש אירוע מסוים כנס, זה מחזק אותו גם במערכת האמונה שלו. הנה – יד הגורל כיוונה את זה. הנה – אלוהים הושיע אותי ברגע הנכון, הנה – יש תוצאות למעשים המיוחדים שעשיתי. כולנו אוהבים מאוד לחזק את מערכות האמונה שלנו. זה נותן תחושת שליטה, תחושה שאני בדרך הנכונה, שאני צודק".

 

 

עניין של פרשנות

 

נסים הם חומר הגלם המרכזי שמתחזק את חג חנוכה הבא עלינו לטובה. כמו בחג הפורים, גם בחנוכה מתווספת לתפילת העמידה ולברכת המזון תפילת קצרה ששמה "על הנסים" - תזכורת שעיקרה הודיה על הנס שעומד בבסיס החג. אלא שהמקרה של חנוכה מעט מורכב, והוא כולל קומבינציה של נסים שונים; ובהם נס ניצחון המכבים המעטים על היוונים הרבים, ונס פך השמן, שלמרות מיעוט הנוזל שבו, הספיק להדלקת המנורה בבית המקדש למשך שמונה ימים. את שני הנסים הללו התעקשה התנועה הציונית לא לקבל. כפי שכתב אהרון זאב בשיר החג הפופולרי: "נס לא קרה לנו - פך שמן לא מצאנו". התפיסה של היהודים החדשים בזה לנס. היא טענה שכוחנו ועצם ידנו הם שעמדו לצדנו, ולא עזרה מהשמים.

 

 

גם במקורות עצמם קיים ויכוח על עצם הגדרת הנס של חג החנוכה, מה שמעלה את השאלה בדבר הקריטריונים הנדרשים על פי היהדות להגדרת "נס". הרב אילעאי עופרן, רב קבוצת יבנה, מסתייג מעצם האפשרות לדבר על "עמדת היהדות" ביחס לנושא כלשהו - "שהרי ליהדות פנים רבות ושונות" – ולמרות ההסתייגות, הוא בכל זאת מציע הגדרה עקרונית: "הרכיבים העיקריים הם השאלות 'מי חולל את הנס?' ו'למען מי הוא התרחש?'" מסביר הרב עופרן. "התודעה ש'קרה נס', כוללת את האמונה שהקב"ה התערב בעולם ושינה את מהלכו, וכן את האמונה שכל זה נעשה בשביל או לטובת אדם מסוים. במילים אחרות; כתנאי לחוויית הנס, צריך האדם להאמין שיש אלוהים שמנהל את העולם ורוצה בטובתו. מכיוון שכל אחת מההנחות במשפט הזה שנויה במחלוקת חריפה, נסים לא מתרחשים כל כך בקלות".

 

 

מתוך הסרט "אחי איפה אתה"

 

 

"נס" הוא דבר שבהכרח חורג מדרך הטבע?

"חריגה מסדרו הרגיל של העולם אינה בהכרח על טבעית. רוב הנסים שאנחנו חווים בעולמנו הם נסים של תזמון. לא הבלתי אפשרי מתרחש בהם, אלא הדבר שיש סיכוי נמוך שיקרה. במובן זה, חוויית הנס היא לא פעם עניין של פרשנות. ראיית האירוע שהתרחש כנס הנעשה בידי שמים ולא בידי המקריות הסטטיסטית. אפשר להגיד שנסים מתרחשים רק למי שמאמין שנסים מתרחשים".

האפשרות לפרש את חוויית הנס בצורות שונות יצרה תפיסות מפתיעות אצל הוגים שנים. "הרמב"ם, למשל, מתאמץ שיטתו לצמצם ככל הניתן את ההכרה בנסים", מזכיר ד"ר יהודה יפרח, מורה לחסידות וקבלה בבתי מדרש שונים, "הוא מסביר את האירועים שבהם מעורבים נסים כפרייה של השגה נבואית - ולא כשינוי פיזיקלי שהתחולל בטבע. מאידך, את ההשגה הנבואית עצמה הוא מרחיק ומתארה כפריו של חסד אלוהי המופיע רק אצל הבודדים שראויים לו".

 

ניסיון לסגת, למעשה, מהעל טבעיות.

"אפשר למצוא גישה מעניינת שונה לסוגיה הזאת במשנתו של ר' דובער שניאורי, האדמו"ר האמצעי של חסידות חב"ד. בחיבורו הגדול 'שער הייחוד' הוא בונה תורה אפיסטמולוגית שלמה ששואפת לתאר לפרטי פרטים את מבנה הנפש וההכרה האנושית ואת מערכות היחסים המורכבות שבין התודעה ובין האזורים שהם 'למעלה מטעם ודעת' – שם, במקום העליון, הוא מזהה את שורש ההשגה הנבואית ואת שורש היכולת לחולל נסים. אחת המסקנות החשובות שלו היא שקיים רצף קווי בין המישורים. כלומר, הנס הוא 'לא באמת נס', וההשגה הנבואית גם היא חלק מהטבע, אלא שמדובר ב'טבע' שאיננו נגיש לרוב האנשים בשל קוצר השגתם או בגלל הפערים האתיים שלהם. ניתן להמשיל זאת, למשל, לאור אינפרא אדום או אולטרא סגול -  אורות שהעין האנושית הרגילה לא מסוגלת להבחין בהם - לא בגלל שהם מהות אחרת, אלא בגלל מגבלות הקליטה שלנו. לתפיסתו, הצדיק הוא אדם שהרחיב דרך עבודתו הרוחנית ואת הרגישות האנרגטית והמיסטית שלו, ולכן מסוגל לפעול בתוך המרחבים הטמירים של הנס. כאשר אדם מרחיב את גבולות התודעה שלו, הוא מסוגל לחוויות או לפעולות שמבחינת אדם אחר הם נס".

 

 

הנס מחייב התערבות פרשנית של המתבונן? (Thinkstock)

 

 

 

דאוס אקס מכינה

 

האם היהדות שונה בתפיסתה את הנס מדתות אחרת? ד"ר תומר פרסיקו, חוקר ומרצה בתוכנית לדתות בנות זמננו באוניברסיטת תל אביב, סבור שלא. "היהדות לא חורגת מהפרדיגמה המונותאיסטית", הוא מסביר, "בדתות המונותאיסטיות נסים משמשים בדרך כלל כראיה לאמיתות דבר האל: מכות מצרים, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני מצד אחד. צליבתו, מותו ותחייתו של ישו מצד אחר - כולם נותנים תוקף להתגלות האלוהית. לעומת זאת, במזרח הרחוק היחס לעל טבעי הוא שגרתי הרבה יותר, ואין אירועים כאלה נחשבים לראיה למשהו אלוהי דווקא. יש לכך שתי סיבות עיקריות: ראשית, האל לא נתפס כחיצוני לעולם, וממילא ההתערבות שלו - כלומר של אחד האלים - במציאות אינה מובנת כחריגה ממהלך הדברים השגרתי, אלא כחלק מהשגרה. שנית, כוחות על טבעיים של בני אדם נחשבים למשהו שאינו נדיר כל כך, ואף לעתים מורה לא על השגה רוחנית גבוהה דווקא, אלא כעל התעסקות בנחות יותר, במקום לשאוף לגבוה, שהוא השחרור הסופי ממעגל הלידות".

 

תומר פרסיקו

 

 

בדומה לד"ר פרסיקו, גם ד"ר יפרח סבור שמטרתו המקורית של הנס בתורה קשורה לתוקף ההתגלות האלוהית אצל המאמינים, אך הוא רואה זאת כנקודת פתיחה שממנה ישנה התפתחות. "הנסים בתנ"ך עוברים תהליך", מתאר יפרח, "הנסים הראשונים מגיעים בעיקר במשמעות של 'מופת', דהיינו, הוכחה לקיומו של כוח עליון בעל רצון או אינטרס, כזה  שהאדם צריך להתחשב בו במערכת קבלת ההחלטות. כך, למשל, כשמשה נשלח להוציא את בני ישראל ממצרים, הוא מעריך שהעם לא יאמין לו - ומקבל את הנס ככלי סמי-פוליטי, שנועד לסייע לו לרכוש את אמונו של הציבור שנדרש ליטול סיכון ולצאת להרפתקה לא נודעת במדבר. צריך להבין שבנסים של חמשת החומשים אין שום תהליך טרנספורמטיבי-תודעתי שנלווה להופעתו של הנס. הנס בחומשים איננו מרחיב את התודעה, אלא נכפה מלמעלה כגיגית ומשנה בצורה חד צדדית את המהלך ההיסטורי. לכן גם האפקט שלו חלש, כמו באירוע חטא העגל, שמופיע בסמיכות לנס של מעמד הר סיני".

 

ומה קורה לנסים כשיוצאים מחמשת החומשים?

"הניסים המאוחרים יותר, שהביטוי המובהק ביותר שלהם הוא באירועי מגילת אסתר, בנויים על מערכת מנטלית שונה לחלוטין. הם מופיעים יותר כהשגחה המנווטת מבפנים את סדר היום הפוליטי והחברתי, ופחות כהתערבות חיצונית בוטה בסגנון 'דאוס אקס מכינה'. 'נס' כזה דורש חושים מיוחדים כדי להבחין בו ולזהות אותו. הוא למעשה תובע מהמתבונן להיות מעורב בתהליך פרשני שמכונן אצלו את האמונה ברבדים גבוהים וא-אמפיריים של הקיום. נס מסוג זה 'מכבד' יותר את הטבע והבחירה החופשית ודורש מהאדם שותפות פרשנית על מנת לכונן אותו ולהכיר בו".

 

 

הרב קמע

 

הרב עופרן מבקש להדגיש את פערי התודעה בין התקופה הקדומה לתקופתנו ואת הקושי שלנו להבין ולתרגם את המושג הנס הקדום: "הנס המקראי, כדוגמת נסי יציאת מצרים או הנסים שליוו את ישראל בלכתם במדבר, נתפסים בתודעה הלא מקראית שלנו, כנסים, אך ספק אם נתפסו ככאלו בעיני בני ישראל. מרכיב יסודי בחוויית הנס הוא החריגה מהסדר הרגיל, החד פעמיות שבהתערבות האלוהית. מי שעמוד ענן הולך לפניו ביום ועמוד אש בלילה, מי שהולך בתוך הים ביבשה ואוכל לחם שמים - מאבד את התודעה הנסית ורואה בה שגרה דלה, כפי שאכן קרה לבני ישראל. בספרי המקרא המאוחרים הופך הנס לחריג ונדיר וממילא זוכה להכרה גדולה יותר. נסים אלו מתחוללים בדרך כלל בידי הנביא או 'איש האלוהים'.  אחר כך, אצל חז"ל, הנס נעשה שולי וחריג עוד יותר. הוא מופקד בדרך כלל בידיהן של דמויות שאינן חלק מהשיח ההלכתי התלמודי - כדוגמת חוני המעגל או חנינא בן דוסא. אפשר שתהליך דחיקתו של הנס מקדמת הבמה קשור בתהליך של 'התבגרות' רוחנית. תהליך שבו האחריות להתנהלות בעולם הולכת ומוטלת על האדם, ואין הוא יכול לסמוך על ההתערבות האלוהית שתציל אותו."

 

הבנה שיש לה משמעות תאולוגית חשובה, של התרכזות באדם ובמעשיו.

"בעיניי, הבריח התיכון של העולם היהודי הוא חובותיו של האדם ולא זכויותיו, מעשיו ולא רווחיו, המצוות שעליו לקיים ולא השכר שיקבל על כך. לכן, מקומו של הנס, כדבר המתחולל 'מלמעלה למטה', הוא שולי יחסית בעולם האמוני שלי. עולם אמוני המבוסס על נסים הוא עולם הפוך בדיוק. דת העסוקה בזכויותיה במקום בחובותיה. 'יכולתו של הצדיק לעשות נס' היא בעיניי ביטוי על גבול הכפירה. את הנס מחולל מי שאמר והיה העולם, ולא מי שמקיים את דבריו. האמונה בצדיק שמחליפה את האמונה בקב"ה היא תפיסה מסוכנת שכבר ראינו כמוה כשהשתחוו ישראל לעגל הזהב באומרם: 'כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו'"

 

השלב הבא של "ההתבגרות הרוחנית", כפי שהגדיר אותה הרב עופרן, מוביל אל הסקפטיות ביחס הדתי-עדכני שקיים היום מול טענות הנסים. בניגוד לעבר, שבו סיפורי מופתים מצאו את דרכם אל לב ההמון בלי קהילה ביקורתית שתבדוק אותם, נאלצים בעלי הנס בדורנו להתמודד עם ציבור ספקני ועם ממסד דתי שמנסה להגדיר את עצמו מחדש בהתאם לרוח הזמן. "הממסד הדתי המודרני כשמו כן הוא: מודרני", מתאר ד"ר פרסיקו את תמונות המצב העדכנית, "החל במאה ה-19 היתה נסיגה של האליטה הרבנית והמשכילים היהודיים מתכנים שאפשר לקרוא להם על טבעיים או נסיים, ונעשה ניסיון לעצב יהדות רציונלית ומהוגנת, הדומה יותר לנצרות הפרוטסטנטית ואף לדאיזם של אנשי תנועת הנאורות. לכן מוסדות שהיו נפוצים מאוד בכל התפוצות, כגון קמעות, לחשים, בעלי שם ו'באבות', הפכו למוקצים ועטו ארשת של יהדות נחותה, או אפילו של משהו שזר ליהדות 'האמיתית'. גם היום אתה יכול לשמוע חילונים גמורים מבטלים את תופעת הבאבות כי 'זה לא באמת יהדות'. האמת ההיסטורית כאמור שונה. כיום הממסד נע בין דחיית התופעה לחלוטין ובין אימוצה כאשר היא משרטת מטרה מסוימת - כמו השימוש של מפלגת ש"ס ברב כדורי לצורך תעמולת בחירות. לעתים יש אימוץ מלא כמו בסדרת ספרי סיפורי הנסים של הרב מרדכי אליהו ז"ל - שהם לכאורה סיפורים לגיטימיים וקונצנזואליים. אליהו מקובל על רבים כעושה מופתים, ואין בכך שום התנגשות מבחינתם עם היותו סמכות הלכתית ורוחנית גבוהה וראשונה במעלה".

 

ד"ר יפרח, שעיסוקו בלימוד והוראת הקבלה חורגים מתחום המחקר, טוען ש"למי שמכיר מקובלים אמיתיים יוצא לא פעם להיות נוכח באירועים שאינם יכולים להיות מוסברים בשום הסבר אמפירי מקובל. מי שעובד בצורה רצינית על פרקטיקות קבליות ועל עבודה עם חלומות יכול להגיע למצב שהנס הוא חלק בלתי נפרד מהיומיום שלו. מבחינתו זה כבר לא נס, אלא הרחבה של גבולות הטבע. בתוך זה ניתן כמובן ליצור הרבה הבחנות, כמו למשל בין מצב תודעה נסי ליכולת פעולה שחורגת ממצב הפעולה אל המציאות שבחוץ, אבל העולם הזה בהחלט חי וקיים ובועט גם בימינו אלה".

 

מה היחס בין האדמו"ר לנס, מה הנס משרת?

"אצל האדמו"רים המשמעותיים הנס לא פעם היה חלק בלתי נפרד מהמפגש עם החסידים. זה מה שהפך את המפגש שבין החסיד לרבו לפרובלמטי כל כך. לעתים הנס עוזר לחסיד לעבור טרנספורמציה או חוויה רוחנית מכוננת, אבל לעתים נוצרת תלות בנס, שבאה על חשבון המאמץ האנושי וההכרח ללמוד לעבוד בכלים הטבעיים, ואז הצדיק הופך למשאב שאותו מנסים לנצל. השפל שאליו הגיעו חלק מהחצרות בנתיבות ובאשדוד יכול להמחיש את הבעייתיות הזו".

 

 

מכסח המיתוסים

 

מי שצריך להתמודד לבסוף עם כל סיפורי הנפלאות המודרניים הוא כאמור גלעד דיאמנט, איש הייטק במקצועו, ששאלות שהופנו אל הבלוג הפופולרי שפתח גרמו לו לברר את אמיתותיהם המדעיות של תופעות שונות; מאסטרולוגיה וגרפולוגיה ועד נסים. "כשאני נתקל בטענה לנס ומנסה לחקור אותה", מספר דיאמנט, "חשוב מאוד להבחין בין אירוע חד פעמי שקרה כבר וכל מה שנותר ממנו הוא עדות ראייה ובין טענה כי מישהו מסוגל לחולל נסים כאלה במסגרת הפרקטיקה שלו על בסיס חוזר ונשנה".

 

סיאנס שנערך באנגליה ב-1872

 

 

מה פרקטיקות החקירה שאתה עושה כדי לחקור "נס"?

 

"את הנס החד פעמי אין כמעט אפשרות לחקור. אני יכול לתשאל את העד, לנסות להצליב את סיפורו עם עדויות של אנשים אחרים שאולי היו נוכחים באירוע, אבל עדי ראייה נוטים לטעות, לפרש דברים מתוך עולם האמונות והמושגים שלהם ולהמציא פרטים שלא היו ולא נבראו. מכיוון שאנחנו לא מודעים בכלל להטיות הללו, אנחנו בטוחים שאנחנו זוכרים נכון את מה את הפרשנות שלנו לאירוע, אבל האמת יכולה להיות רחוקה מאוד מכך.  יתרה מזאת, לא קשה לגרום גם לקבוצות שלמות של אנשים לחוות דברים שלא היו ולא נבראו. כך למשל בניסוי שבו השתתפו אנשים בסיאנס (פיקטיבי), הכריז המדיום - שהיה למעשה שחקן - כי השולחן מתרומם באוויר, וזאת למרות שהשולחן לא זז ממקומו. כעבור כשבועיים זכרו שליש מהמשתתפים באירוע כי השולחן התרומם באוויר - והרי לכם נס לכל דבר, תוצאה של סוגסטיה פשוטה. בספר אני נותן עוד הרבה דוגמאות להשפעת הציפיות, הדעות המוקדמות והמניפולציות השונות על החוויה שלנו ועל הזיכרון שלנו מהחוויה".

 

מה בדבר נסים שהם בעיקרם צירופי מקרים מדהימים?

 

"כאן חשוב להבין כי כולנו גרועים מאוד בהערכת הסתברויות. כשאנחנו נדהמים מאירוע נדיר, עד כמה באמת הוא נדיר? הנה תרגיל קטן לקוראים: אתם נכנסים לכיתה שיש בה, נניח, 23 תלמידים. מה הסיכוי ששניים מהם חוגגים יום הולדת באותו היום? נשמע סיכוי קטן ביותר, לא? אם כן, מתברר שהסיכוי הוא כ-50 אחוז. אפשר לחקור רק נסים שניתנים לחזרה במידה כלשהי  -  הדבר נדרש כדי לשלוט בתנאים בצורה מבוקרת, לתעד אותם כהלכה ולבדוק שאכן מופר איזה חוק טבע מוכר, או כדי לבצע סטטיסטיקה נרחבת יותר ולבדוק עד כמה האירוע שנראה נדיר הוא אכן נדיר. יש אנשים שטוענים כי הם מסוגלים לבצע נסים בצורה חוזרת ונשנית. זה יכול להיות הילר, רואה נסתר, מטפל בשיקויים כאלה ואחרים. כשאני נתקל באדם שטוען טענות כאלה, אני קודם כל מחפש אם נעשו מחקרים מבוקרים בתחום. בדרך כלל הדבר כבר נבדק, והתוצאות היו שליליות. בין אם מדובר בנוכלות ובין אם בהונאה עצמית, במבחן התוצאה עוד לא התגלה האדם שמסוגל לבצע נסים בצורה מבוקרת. יש אתגרים בכל רחבי העולם שמציעים פרסים כספיים נכבדים לאדם שיצליח להדגים בתנאים מבוקרים יכולת על טבעית כלשהי. עד היום, במשך עשרות שנים, עוד לא קם אחד שהתקרב לזכות בפרס. משום מה, את הנסים הללו האנשים מצליחים לחולל רק בצורה לא מבוקרת, או בתוכניות בידור".

 

למרות הספקנות האם אתה מרגיש שחווית פעם חוויה שהיא "נס" או קרובה לנס?

 

גלעד דיאמנט: "לא משהו שאני יכול להיזכר בו. קרו מן הסתם כל מיני צירופי מקרים מפתיעים או אירועים מסוימים שלא היה לי הסבר להם, אבל לא משהו שהייתי מגדיר כ'נס'".

 

הרב אילעאי עופרן: "בוודאי. שבעה מיליארד בני אדם יש בעולם – מה הסיכוי שהאישה שאני אוהב תאהב גם היא אותי ותסכים להתחתן איתי?"

 

 

 

 

 

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

Model.Data.ShopItem : 0 6