המחשב יודע

לשונות

social
facebook whatsup email tweeter
עינת יקיר //
15.10.13
לשונות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
המחשב יודע
"כשאני שואל את עצמי מה מייחד את ימינו, אני חושב על כך שאנחנו הדור הראשון שכותב שירה באמצעות מחשבים". ערן הדס, אמן רשת ומתכנת שיוצר שירים באמצעות מחולל אוטומטי, מחווה דעתו על השאלה: מהי שירה בעידן המידע

הקשות *


אבגדה

וזחטי

כלמנסע

פצקרשת

 

אם אמן

רוצה להגיד דברים פוליטיים דרך עבודתו,

אהלן וסהלן

אבל שיידע בדיוק איך קוראים לזה: פלקט. אתה לא חי

בתוך ארמונות רנסנס. כמו שטבעי לאיטלקי לעסוק בשיש, כאן

הדיקט הוא חומר שמשדר. שמקרין את המקום - מקום בעל

הוויה דלה. זה סוג של חומרים

שהאמן

הישראלי נינוח איתם. הם חלק ממראה

ילדותו וישנה

בהם הוויטליות הקשורה בחיינו כאן.

 

פםןוטארק

ףךלחיעכגדש

ץתצמנהבסז

 

*השיר הוא שרשור של שני ציטוטים: רפי לביא, מתוך: אזולאי, אריאלה, "אימון לאמנות, ביקורת הכלכלה המוזיאלית", הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1999 (עד המילה "פלקט"); שרה ברייטברג-סמל בראיון ב"על המשמר", 1986 (מ"אתה לא חי")

  eran_1_0
הדס. הייתי מנסה לצעוד יד ביד עם המחשב

 

מורה נבוכים

 

אני נוהג להגיע בכל יום חמישי לספריית בית אריאלה על מנת לכתוב ומקפיד לשבת כך שדרך השלום לשמאלי ודרך ההלכה לימיני. יום אחד קמתי להפסקת קפה, וביציאה מחדר העיון נתקלתי במשורר מרחב ישורון, והוא הזמין אותי להצטרף אליו לספריית הרמב"ם. מובן שהסכמתי בלי לשאול שאלות וגיליתי שמרחב קורא את "מורה נבוכים" בצורה בלתי שגרתית -  לרוחב. הוא מיפה מילות מפתח בספר שהרמב"ם עיצב כמעין DNA של העולם, כלומר, הוא ניסה לפרוש את מרחב המציאות, תוך שימוש בצירופים של פחות מ-40 מילים. המסע שהחל בפגישה האקראית הזאת התפתח ליצירה אינטרנטית שנקראת "צורת אדם" – מחולל שירים אוטומטי (ופרימיטיבי) שיוצר או מייצר שירי זן בהשראת הרמב"ם, באמצעות אותן מילות מפתח. לחיצה על כפתור "צור" יוצרת שיר חדש: http://thekatzsisters.com/tsura/

 

images_10
עטיפת ספרו האחרון של הדס
World Wide Web

 

אנחנו חיים בתקופה מרגשת וכנראה גם חשובה. בפעם הראשונה בהיסטוריה רשת האינטרנט הביאה לכך שהשפה "הדבורה" היא לא רק מדוברת, אלא גם כתובה (אנחנו לא משתמשים בשפה ספרותית בפייסבוק או בצ'ט). כשאני הייתי ילד נזפו בדור שלי על שאינו קורא מספיק, והיום הילדים (וגם המבוגרים) לא מפסיקים לקרוא, וזאת מפני שהרשת היא טקסטואלית. התנ"ך כבר אינו הספר הנפוץ בעולם; יש ספר אלקטרוני שגובר עליו בפופולריות, והוא ה-World Wide Web.

 

השינויים הדרמטיים יוצרים מנעד תחושות רחב בין סייבר-אוטופיה לטכנופוביה, ואני ממקם את עצמי באמצע, כספקן רשת (סייברסקפטי). אני ממש לא בטוח שהרשת מביאה איתה שינוי חיובי, ובטח שלא רוח של נעורים, יצירתיות או תמימות כפי שלעתים אנו מדמיינים. עם זאת, יש המדברים על חורבן תרבות בנוסח ימי הביניים, וגם זה נראה לי מעט מוגזם. אני חושב שאנחנו כן נמצאים בימי ביניים מבחינת שפה, בהיבט הזה שהאוריינות משתנה. בעולמנו לא די בקרוא וכתוב כדי להשכיל. האוריינות של הדור שלי היא ה-Markup, אותן שפות תיוג אינטרנטיות, שביל אמצע בין כתיבה לתכנות. כתוכניתן, אני מעריך שבדומה לימי הביניים, אני שייך לאליטה ששולטת באוריינות של הדור הבא, ואילו ההמון אינו שולט ביכולת הבסיסית הזאת של להשליט תוכנה על חומרה.

 

תרגום

כשאני רוצה לדעת איך בדיוק מנקדים מילה בעברית

אני מתרגמת אותה בראש לאנגלית

ואז מסתכלת באינטרנט במילון אנגלי-עברי

לראות את התרגום העברי לתרגום האנגלי


הוא מנוקד

 

 

www.google.co.il

 

כמו משוררים רבים, גם אני עוסק יום וליל בניסיונות עקרים ונואשים להגדיר את השירה או לפחות להבין איזו הגדרה משרתת אותי. שתי הגדרות ליוו אותי מאז ומתמיד:

א.      שירה היא הדבר שנמצא בין המילים (הגדרה עממית, יש המייחסים אותה לויטגנשטיין).

ב.       שירה היא מיטב המילים במיטב סדרן (סמואל טיילור קולרידג', קצת לפני 1800 לספירתם).

אני מדמיין חצר אצילים דמיונית בסוף המאה ה-18, ומשורר חצר קורא בפני משכילים משירתו. כשהוא מגיע לתיאור ענפיו של עץ, הוא מחליף את המילה "ענפים" במילה "עפאים". אחד המשכילים, שאינו מכיר את המילה מוגבהת המשלב, נאלץ להימלט כשהוא כובש את בכיו ולבלות שנתיים במחקר ספרותי כדי לברר מה לא הבין. כעת אני חוזר לערב שירה ניו יורקי שהשתתפתי בו, וכשלא הבנתי מילה מסובכת שקרא אחד המשתתפים, שלפתי את הטלפון הנייד, הקלדתי בגוגל את ההברות ששמעתי, וכעבור פחות משנייה, "שבתי" להיות משכיל. " אם יש משימה פואטית שבה מחשב ינצח את האדם על נקלה, הרי היא המשימה שבה נבקש לעבור על מילותיו של שיר ולהגביה את משלבן. אני מעריך שבני האדם יצטרכו ליצור אסתטיקה חדשה בהתאם ליכולות המחשב כדי ליצור יתרונות אחרים, למשל, לכתוב מילים שאינן מופיעות (עדיין) ברשת "

 

הדוגמה הזאת עשויה להמחיש כמה השתנה עולמנו, ובתוכו גם העולם הספרותי, בעקבות השינוי הטכנולוגי. לא רק הבנת המילה "עפאים" נעשתה מאתגר השכלתי לעניין טכני פעוט, אלא גם הכתיבה. מציאת מילים נרדפות, שפעם נחשבה לשיא אינטלקטואלי, היא היום צעד טריוויאלי בעולם האינטרנט. למעשה, אם יש משימה פואטית שבה מחשב ינצח את האדם על נקלה, הרי היא המשימה שבה נבקש לעבור על מילותיו של שיר ולהגביה את משלבן. אני מעריך שבני האדם יצטרכו ליצור אסתטיקה חדשה בהתאם ליכולות המחשב כדי ליצור יתרונות אחרים, למשל, לכתוב מילים שאינן מופיעות (עדיין) ברשת. לו היה הדבר תלוי בי, הייתי מנסה לצעוד יד ביד עם המחשב, במקום לחשוב על מי יותר טוב במה.

 

במובן זה, פג תוקפה של ההגדרה השנייה (קולרידג') לשירה, ואילו ההגדרה העממית דווקא התחזקה. אם שירה היא מה שנמצא בין המילים, הרי שיש מרחק מסוים בין המילים ובין השירה. כשאני מדמיין מחשב קורא או כותב שיר, הפואטיקה המכנית הזאת מציתה בי משהו. כשמחשב מדקלם, הוא עושה משהו לשפה. הוא יוצר צלילים שמתחזים לשפה. הוא יוצר אירוע רגשי שבו השפה היא מוחשית מחד ומופשטת מאידך.

 

עשרה נסים *

 

עשרה נסים נעשו לאבותינו

במצרים, ולא נמצא פסול

בעמר ובשתי הלחם ובלחם

הפנים, ולא נצחה הרוח

 

עשרה נסים נעשו בבית

המטבחים, ולא נראה זבוב

בבית המטבחים, ולא כבו

הגשמים את מי המבול.

 

*שיר מתוכנת מתוך פרקי אבות

 

גילוי כיסוי בלשון
 

שירה היא אירוע רגשי ושכלי, והמילים הן רק מסמנים, שלטי הכוונה לאירוע. יש משהו בשפה העברית, בקידוד שלה, במינימליזם שלה, בדיוק שלה – שפשוט מזמין להתפעל מהדרך שבה היא נפרסת. חרף העובדה שהרמב"ם כתב בערבית, אני חושב ששירי הזן, ה-DNA האוניברסלי שהוא יצר – לא יוכלו להישמע בשום שפה כפי שהם נשמעים בעברית. אני חש בר מזל לכתוב תוכנות שיוצרות שירים בעברית, הן מטעמים טכניים (אפשר להשתמש בניקוד או להתעלם ממנו) והן מתוך התחושה שהעברית היא צופן שמבקש להתגלות.

 

עם כל הכבוד לרשת האינטרנט, ההתרגשות הזאת שאני גאה לחוות היתה כבר מזמן מנת חלקו של המשורר הלאומי שלנו, ביאליק, במסה המבריקה "גילוי וכיסוי בלשון". הוא מדבר על המילים המתחלפות, הבאות והולכות כדי להניע קדימה את השפה. בעיניי, זוהי תחושת השליחות של כל משורר, והיא תחושה נצחית.

 

אני מודע לכך שלא כולם שותפים להתרגשות שלי מהשינוי בשפה ובאוריינות, וזו זכותם. עם זאת, כשאני שואל את עצמי מה מייחד את ימינו, אני חושב על כך שאנחנו הדור הראשון שכותב שירה באמצעות מחשבים, כותב תוכנות שמייצרות שירה, כותב תוכנות שמנתחות שירה ומייצר אסתטיקות על סמך מה המחשב יכול או לא יכול לעשות טוב מאיתנו. אולם יותר מהכול, אנחנו הדור הראשון שכותב שירים לקהל של תוכנות. רוב הטקסטים שנקראו בעולם בעשור האחרון נקראו על ידי תוכנות, ולא נראה לי שאפשר לפסול את האפשרות שבעתיד הלא רחוק יוכלו מחשבים גם להתרגש משירה. אני מעריך שכשידברו בעתיד על שירה בת ימינו, ישימו בצד את הוויכוחים החשובים והסוערים על אם יש לחרוז שירים או לא ואם צריך לכתוב בשיר "ענפים" או "עפאים" ויתמקדו בדרך שבה השירה והשפה מתקדמות עם התקדמות האדם (והמכונה). אחרי הכול, את המילה "מודרניזם" המציא המשורר שרל בודלר, אז גם לעידן הדיגיטלי מגיע כבוד אצל משוררים.

 

שגרה *

 

הרגש שגרה

שגרה כופה: הפוך הרגש

כל שגרה כופה ל הפוך הרגש לך

שגרה כופה: הפוך הרגש

הרגש שגרה

 

*פלינדרום שנוצר על ידי מחשב

 

ערן הדס, משורר, תוכניתן, אמן רשת. הוציא חמישה ספרי שירה, יצר את דמות משוררת האינטרנט הבדיונית צאלה כץ, חבר בהרכב האמנותי בנות טיורינג, מפרסם בקביעות בכתבי העת "מעיין" ו"דחק", חבר קבוצת גרילה תרבות.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
תגיות: ערן הדס
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus