'תמול שלשום' היא סדרת תעודה היסטורית בשפה הרוסית, המספרת על שישים שנות ההיסטוריה של מדינת ישראל מנקודת מבטם של העולים החדשים בכלל והעולים מברית המועצות בפרט.
הפרק הראשון פותח בשנת 1948, שנת קום המדינה. ערב הקמת המדינה המתח עם הערבים היה בשיאו; בתוך שכונות ירושלים ובגוש עציון התנהלו קרבות עם ערבים. המצור שהטילו הערבים על ירושלים הביא למחסור חמור במים, והתושבים נאלצו להסתכן מיריות הצלפים כדי ללכת להשיג מים. אבל החיים נמשכו ואף נערכו חתונות ויצאו לבילוי בבתי קפה.
בתקופת המנדט הבריטים הביאו עמם תרבות של מותרות המנוגדת לאתוס החלוצי הסגפני. תחילה היהודים היו סובלניים כלפי השלטון הבריטי, אולם לאחר פרסום ה"ספר הלבן" שהגביל את מכסת העולים היהודים, צומצמה סבלנות היהודים כלפיהם והחלו להתארגן המחתרות – ההגנה, האצ"ל והלח"י כדי להילחם בהם. הארגונים דרשו מהאזרחים 'תרומות' והם נאלצו לשלם לכולם. המחתרות עיינו זו את זו ובתקופת הסזון העוינות הגיעו עד הלשנות לאויב.
בפברואר 1948, ערב קום המדינה, הוחלט על גיוס כללי, כל הגברים קיבלו נשק ולמדו תורת לחימה. הנסיעה לירושלים הפכה מסוכנת והמכוניות נסעו בשיירות של משוריינים. הפלמ"ח הצליח לקבוע מדיניות לאומה שלמה.
במקביל המשיכה כל העת פעילות של עלייה בלתי לגלית של פליטים מארצות אירופה לישראל, אף ששערי הארץ היו סגורים בפניהם. המעפילים שנתפסו על ידי הבריטים, שהיו כולם ניצולי מחנות השמדה, נשלחו מיד למחנות בקפריסין במטרה להחזיר אותם לאירופה. גל מחאה עצום נשמע בארץ והבריטים קיפלו את הדגל.
ביום שישי, ה' באייר (14.5.48), הכריז יו"ר הסוכנות היהודית דוד בן גוריון, שהפך לראש הממשלה הראשון של ישראל, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ומיד יצא כל העם במחולות ובחגיגות.
למחרת ההכרזה הופצצה תל אביב, וצבאות חמש מדינות ערביות – מצרים, עירק, ירדן, לבנון וסוריה תקפו באחת את מדינת ישראל הצעירה.
