קטנטן
קטנטן בעורף האויב: ספרות הילדים היהודית-אמריקאית יוצאת מהארון
social
facebook whatsup email tweeter
תמר רותם //
13.6.16
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
לספרים יש נינוח קלאסי – בארצות הברית הם ממותגים כיום כ"ספרי וינטאג'" – בזכות סגנון האיור הנאיבי והשימוש בשני צבעים בלבד, אדום וכחול, כפי שהיה בראשית תעשיית ספרי הילדים. התוכן היהודי גלוי והמטרה המוצהרת היא לקרב את הילדים למסורת
ד"ר יעל דר: גם אצל קטנטן וגם אצל ביאליק מצוי ברקע של היצירה ניסיונה של ספרות הגולה להתערות בתרבות הכללית תוך שימוש בפלטפורמה של ספרות מינימלית לפעוטות. בפעוטות רואים פוטנציאל חינוכי אדיר, כי הם מעין ספוג. אין עדיין מה למחוק
אם גדלתם בארצות הברית כיהודים, יש סיכוי מצוין שאתם מכירים את "קטנטן", גיבור סיפורי ילדים שחומק בעזרת גודלו ממהמורות ומקרב בעזרת מסריו לעשיית מצוות. קטנטן לגמרי לא לבד בסצנת ספרי הילדים היהודית-אמריקאית, המגלמת את המתחים והקשיים של הקהילה שכותבת אותה

"בילדותי אהבתי מאוד את הסיפורים של 'קטנטן'", כתבה בחורה ששמה מרתה באתר המלצות ספרים אמריקאי שגלשתי בו השבוע, ברובריקה הנמצאת מתחת לספר "הרפתקאותיו של קטנטן". והיא ממשיכה: "סיידי רוז ולרשטיין [המחברת] התפללה בבית הכנסת שלנו כשהייתי ילדה. מעולם לפני כן לא פגשתי סופרת, והתרגשתי מאוד מן העובדה שמישהו שאני מכירה כתב את אחד הספרים שברשותי". הספר פורסם לראשונה ב-1964, אבל רק כעבור ארבעה עשורים נהיה לאחד השמות המובילים ברשימות רבי המכר.

 

אם ילדותכם עברה עליכם בארצות הברית ואתם יהודים, סביר להניח שהכרתם את קטנטן, או "ק-טנטן", כפי ששמו מבוטא באנגלית (K'tonton), גיבור סדרת הספרים המיתולוגית פרי עטה ודמיונה של הסופרת היהודית-אמריקאית ולרשטיין. קטנטן, סוג של אצבעוני, הינו ילד בגודל אגודל הלבוש במכנסי התעמלות כחולים ובחולצה אדומה, חובש כיפה זערורית לראשו ולרגליו סנדלים.  

 

סדרת הספרים מספרת על הילדון החביב ועל הרפתקאותיו, המשלבות לא פעם תכנים יהודיים, כמו נדנוד על לולב או טיסה על סביבון סורר. הסדרה, שכוללת בין השאר את "קטנטן בישראל", שבו מסופר על עלילותיו בקיבוץ, ו"קטנטן על האי בלב ים", הנושא בחובו מסר סביבתי – יצאה לאור בשנות ה-30, ודומה שלא נס ליחה. חלק מהספרים שאזלו מהדפוס יצאו לאור שוב ושוב בשנים שלאחר מכן.

 

קטנטן
מתוך אחד מספרי הרפתקאותיו של קטנטן

 

לספרים יש נינוח קלאסי – בארצות הברית הם ממותגים כיום כ"ספרי וינטאג'" – בזכות סגנון האיור הנאיבי והשימוש בשני צבעים בלבד, אדום וכחול, כפי שהיה בראשית תעשיית ספרי הילדים. התוכן היהודי גלוי, והמטרה המוצהרת הינה לקרב את הילדים היהודים בני השלוש עד שבע למסורת ולהעניק להם מנת יידישקייט מתובלת בהומור, על רקע הרפתקאות מזרות אימה לא פעם. כך למשל, באחד הסיפורים קטנטן מחליק על סכין מטבח חדה המשמשת לחיתוך הדגים לשבת. לא פחות.

 

מי היתה סיידי ולרשטיין

 

ולרשטין היתה יהודייה ציונית שנישאה לרב וחיה בברוקלין. ברבות השנים התגלתה כסופרת ספרי ילדים מוכשרת ופורייה שכמעט כל יצירתה קיימה זיקה עם היהדות. יתר על כן, סיפורי קטנטן גם הושפעו ממסורת ספרותית ענפה: הסדרה מרפררת לאגדת העם של האחים גרים "אצבעוני"; לאצבעונית של הנס כריסטיאן אנדרסן; ולגלגול היידישאי של אגדות אלה – הסיפור "בועבעלע" (שעועית), על ילד בגודל שעועית. למעשה, סיפורים אלה מתבססים על התבנית הנרטיבית השאולה מאגדות אלה ומתארת את קורותיו של ילד קטנטן שניצל שוב ושוב מהסתבכות בזכות היותו ילדון בגודל אצבע.

 

פרופ' יעל דר מהתוכנית לתואר שני בלימודי תרבות הילד באוניברסיטת תל אביב אומרת שהתעתיק האנגלי k'tonton מרמז על המקור היידישאי. דר גם מוצאת זיקה בין סיפורי קטנטן ובין השיר "אצבעוני" של ביאליק, שהשורה המפורסמת בו היא, "נערי זעירי מה שמך / מי אביך, מי אמך? / אין לי מולדת לי ושם / אין לי אב ואין לי אם / ומאין תבוא נער בא אני משוט ביער". שיר זה הוש]ע אף הוא מאגדות העם. "אפשר לומר שבשני המקרים ברקע של היצירה מצוי ניסיונה של ספרות הגולה להתערות בתרבות הכללית תוך שימוש בפלטפורמה של ספרות מינימלית לפעוטות", מטעימה דר, "בפעוטות רואים פוטנציאל חינוכי אדיר, כי הם מעין ספוג. אין עדיין מה למחוק".

 

יצוין כי אלה הם מהלכים הפוכים כמעט לחלוטין מבחינת הייעוד שלהם: "במקרה של ביאליק, המטרה היא להחיות את השפה העברית ולהפוך אותה משפה של תפילה לשפה טבעית וחיה – חילון, למעשה", אומרת דר, "ואילו במקרה של קטנטן, יש כאן מהלך הפוך של התערות בחברה האמריקאית הכללית, תוך כדי הכנסת סממני הדת לשפה האנגלית. ולרשטין נולדה באמריקה והיא דור שני להגירה. היא דואגת שלדור השלישי תהיה חדווה סביב החגים".

 

ולרשטין כתבה בתקופה של תמורה בתפיסת העצמי של יהדות ארצות הברית. "אחרי מלחמת העולם השנייה", אומרת פרופ' דר, הבשילה ההבנה שארצות הברית היא מרכז תרבותי ויש כאן אחריות כבדה יותר לשמר את היהדות, והפחד מפני שכחה והתבוללות היה גדול. משכך, בין שתי מלחמות העולם, התרבות היהודית – לרבות ספרות ושירת ילדים – שגשגה. בארצות הברית לא היה אז היעד של שלילת הגולה כפי שהיה בארץ ישראל".

 

קטנטן באפרת 

 

שרי גרינספן
שרי גרינספן. להיט באפרת

מפתיע ככל שזה אולי יישמע, עלילות קטנטן מעולם לא תורגמו לעברית. בספרייה של היישוב אפרת שרי גריספן מקריאה עד היום באנגלית את ספרי קטנטן שקראה בילדותה. לפני כל הקראה – הנעשית בדרך כלל בערבי חג – היא מקדימה ומספרת לילדים שפעם לא היו איורים רבים בסיפורי ילדים. גרינספן היא גם עורכת בהוצאת ספרי הילדים Fleshlight press באנגלית. "הם מרותקים לסדרת קטנטן", היא אומרת, "זה ברור למה ילדים אוהבים את זה, למרות סגנון הכתיבה המעט מיושן: אלה הם ספרי הרפתקאות פנטסטיים. יש כאן ילד בגודל של אגודל שנכנס לצרות בגלל גודלו הקטן. אין ספר שבו הוא לא נעלם". 

 

קטנטן הוא לא הגיבור הדמיוני היחיד שמוביל סדרת ספרים יהודיים. אצל גרינספן בספרייה אפשר למצוא סיפורים על משפחה של עכברים שחוגגת חגים ועל משפחה ליליפוטית שלמה בסגנון סדרת הלקחנים (הוצאת מרגנית) שגרה בבית כנסת. בני המשפחה נוסעים לבקר חברים וקרובים מבתי כנסת אחרים ומעדות אחרות, וכך מתוודעים לעולם הקהילות היהודיות המגוונות.

 

מעולם לא היה שוק הספרים לילדים יהודים בתפוצות כה תוסס. לדברי גרינשפן, משפחות רבות השולחות את ילדיהן ל"סאנדיי סקול" נוצרי או לבית ספר ציבורי מרגישות שהספרים הללו מחזקים ומקרבים את הילד לחגים ולתכנים יהודיים. "כל משפחה צריכה לבחור את הספרים בהתאם לרמת הדתיות שלה", אומרת גרינספן.

 

קריאה נוספת: מה ספרות הילדים שלנו מספרת עלינו? 

 

ספרות ילדים ליברלית

 

הרב שאול פרבר, מנכ"ל מכון עתים, אף הוא זוכר לטובה את קטנטן. לדבריו, שוק הספרים היהודיים נשלט כיום בידי מגמות חרדיות. כך למשל הוצאת הספרים הדומיננטית Artscroll, שמוציאה בעיקר ספרי קודש, כבשה לדבריו את התרבות האורתודוכסית כולה בשנים האחרונות. "יש דיסוננס מעניין מאוד: בגלל ההפצה החזקה של הוצאה זו והעיצוב היפה של הספרים, הם כבשו אפילו את העולם הלא אורתודוכסי".  

 

יוצאת דופן במגמה זו היא ספריית פיז'מה, או PJ Library , שפונה לקצה הליברלי של היהדות האמריקאית. "כאומנת של משפחה יהודית אמריקאית, קריאת ספרים לילדים לפני השינה גילתה לי יהדות שלא הכרתי", מספרת איילה אודנהיימר, סטודנטית באוניברסיטה העברית. בכל  חודש קיבלה המשפחה שבה עבדה אודנהיימר כמה ספרי ילדים חינם – מתנת הוצאת פיז'מה, שנתמכה בידי קרן הרולד גרינספון ושמה לה למטרה לחשוף ילדים לתכנים יהודיים פלורליסטיים וליברליים. ספרי ההוצאה מצטיינים באיורים ובצבעוניות שלהם, והם מיועדים לילדים בני שישה חודשים עד שמונה שנים.

 

אחד הספרים בסדרה, The Mitzvah Magician (קוסם המצוות), מאת לינדה מרשאל, מספר על הילד השובב גבריאל המתחפש לקוסם ועושה בלגן בבית. אמו מסבירה לו שקוסמים טובים עושים מצוות ועוזרים גם לסדר ולנקות. גבריאל ממציא מילות קסם יהודיות, והבלגן נעלם כלא היה. בעבודה שכתבה במסגרת לימודיה בתוכנית המצטיינים אמירים במדעי הרוח, התייחסה אודנהיימר לספרים הללו, המביאים לידי ביטוי, לטענתה, מנעד רחב של צורות חיים, כמו למשל המשפחה להט"בית בספר "The Purim Superhero" ("גיבור העל של פורים") או משפחה מעורבת שבה האב לא יהודי בספר What a Way to Start a New Year" " ("איזו דרך להתחיל שנה חדשה").

 

מיצווה מגישן(1)
מתוך "קוסם המצוות". מגלם את המתחים האופייניים ליהדות אמריקה

 

אודנהיימר טוענת שהספרים מקדמים ערכים ליברליים ובו בזמן גם מתמודדים עם המתחים השונים שיהדות ארצות הברית מתמודדת עמם. "מעבר למסורת ולחגים, הספרים מלמדים ערכים אוניברסליים בהקשר יהודי", היא כותבת, "כך תשובה היא forgiveness (סליחה) ומצווה היא good deed (מעשה טוב).

 

זאת ועוד. "הספרים המלווים באיורים מעוררים בקורא הצעיר את התחושה שהוא שייך לקהילה רחבה ומחבקת שאיתה הוא חולק מסורות אינטימיות. משהו בספרי הילדים האמריקאים מרענן את היהדות הישראלית הנוקשה שאני מכירה. ההגדרות המוחלטות של דתי וחילוני הדורשות ממך להחליט מי אתה ומה אתה לא אינן קיימות פה. יהדות ארצות הברית כפי שאני נחשפתי אליה בוחרת להתייחס למידת המעורבות הדתית כספקטרום, ובכך מאפשרת לרבים יותר להשתתף בה וליצור יהדות כתרבות".

 

חלק מהספרים המיועדים לילדים יהודים משלב גם זיקה ציונית ומתייחס לישראל. כך למשל, הוצאת Kar Ben פרסמה ספר לפעוטות (בסוגת "פיקצ'ר בוק", ספר תמונות) שמלמד לספור ונקרא 3 Falafels in my Pita. אם לתינוקת שעמה שוחחתי, שקיבלה באחרונה את הספר במתנה מדודתה האמריקאית, אמרה שהאיורים נחמדים, אבל התרעמה על האופן שבו מוצגת ישראל. היא טענה שהוא אנכרוניסטי: ישראל מוצגת כאילו יש בה עדיין גמלים, הערבים מוצגים כאילו הם עדיין בדואים במדבר ותל אביב היא העיר היחידה. האב האמריקאי שעלה לארץ לפני כ-20 שנה לא ראה לעומת זאת כל פסול בעניין. ואולי דברים שרואים משם לא רואים מכאן וההפך.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus