קיצור תולדות הזמן

1 בספטמבר

המדובר בתאריך המסיים רשמית את החופש הגדול ואליו נשואות עיני ההורים מ-1 ביולי, ולעתים אף קודם לכן, בתקווה כי אך על פי שיתמהמה בוא יבוא. במדינת ישראל, 1 בספטמבר הוא תאריך יחסי (קרי, שאיננו מוחלט), ולמעשה, מתקיים בכל שנה במועד אחר: לעתים רחוקות הוא חל קודם לכן, אך במרבית המקרים הוא מתעכב (ע"ע) בשל שביתות, מלחמות או שר חינוך חדש. כך או כך, אין בהגיע מועד זה סימן לגאולה, משום שימים ספורים לאחריו פורצים חגי ישראל, כך שבהחלט מדובר ביום הזוכה להערכת יתר. הגאולה, כידוע, מגיעה רק אחרי החגים.

ביטויים נרדפים: "אחרית הימים", "אתחלתא דגאולה"

אין מוקדם או מאוחר בתורה

קיימות בתורה סתירות לא מעטות, ומן הידועות הם אירועים שהתרחשו שלא על פי סדר הגיוני. במיוחד ידוע בהקשר זה אחד ממלכי ישראל מספר מלכים שנולד לפני סבו – זאת בהשוואה לטקסט בספר דברי הימים. לפיכך, פטרו פרשני המקרא את הטענות הנזכרות לעיל בקביעה כי "אין מוקדם או מאוחר בתורה", וכך מנעו את פיטורי עורכי הטקסט בבושת פנים. מצד שני, ידוע כי גם ביצירות רבות בנות זמננו קיימים כשלים מאותו הסוג: למשל, בסרט "חלף עם הרוח" מוצגת תאורת רחוב חשמלית שלא היתה קיימת בתקופה הנידונה, ובמעמד הר סיני שבסרט "עשרת הדברות" עונד אחד מבני ישראל שעון יד. ממקרים אלה לא נרעשו חוקרים ומלומדים כמו מהמקרה של הטקסט התנ"כי. עם זאת, איש אינו סבור באמת כי את היצירות "חלף עם הרוח" ו"עשרת הדברות" כתב הבורא.

מילה נרדפת: "אנאכרוניזם".
 

בין הזמנים

ביטוי המשמש לתיאור פרק הזמן שבין שלושת הזמנים שעל פיהם פועלות הישיבות: זמן אלול, זמן חורף וזמן קיץ. ביטוי זה חוסה תחת הגנת "מכבסה", היות שהוא נועד לכבס את המושג "חופשה", הנהוג בבתי הספר הכלליים. שהרי, בן ישיבה לעולם אינו נמצא בחופשה, אלא רק "מתרענן" לקראת זמן הלימוד הבא.

ביטויים נרדפים: אין.
 

בין שתיים לארבע

פעם, כשבני האדם לא עבדו 16 שעות ביממה בתוך קיוביקל מצחין לאור מנורות ניאון עכור, משהו – לא ברור מה – היה ככל הנראה מתרחש בין השעות 14:00 ל-16:00. היסטוריונים מכנים את התופעה "מנוחה", והרדיקליים בהם אף טוענים שבפרק הזמן הלז העובדים היו נחים או אף ישנים(!), ולילדיהם אסור היה להפריע להם. ישנם כיום עדויות שבארצות רחוקות מעבר לים הנוהג הזה אף ממשיך להתקיים, והעולם שותק (אך מתנקם בהן באמצעות קרן המטבע הבינלאומית).

ביטויים נרדפים: "סיאסטה", "שלאף שטונדה".

זמין

זמין אינו פועל המתקשר לעניינים כרונולוגיים בלבד, אלא למצב נפשי. הנחת המוצא היא שבני אדם כיום אינם "זמינים", וכדי שיהיו זמינים, יש לדרוש זאת מהם, וגם אז, זמינותם תהיה תלויה בשאלה היכן ממוקם המבקש ברשימת הממתינים. לבסוף, לכשיהיו זמינים – יהיה זה באופן זמני בלבד, להרף עין, לעתים אף שניות בודדות. הזמינות עצמה מתחלקת לכמה סוגים: אין הזמין לפלירט קצר בווצאפ בהכרח זמין לנישואין, ואין הזמין לזולת בעלי הממון בהכרח זמין גם לך הדלפון. מכאן, שבלי ספק מדובר במושג יחסי, ולא במושג מוחלט.

מילים נרדפות: "כאן?", "ערה?"

זמני

מעשים המוגבלים בזמן נוטים להשתרע במזרח התיכון על פני משכים בלתי מוגבלים, ובמיוחד זכורה בהקשר זה בקשתו של בן גוריון משמעון פרס לקבל על עצמו את דין התנועה ולהיכנס "באופן זמני" לפוליטיקה. כך, מלאה ארצנו במונומנטים בני אלמוות, כולם היו זמניים בעת היווסדם: מגילת העצמאות (הזמנית עד שתתקבל חוקה), גבולות המדינה (הזמניים עד להסדרי הקבע) ועוד. כנאמר: "אין בכל הארץ דבר מה קבוע יותר מהזמני".

מילים נרדפות: "ארעי", "טנטטיבי".

זמני כניסת השבת

כל עיתון המכבד את עצמו, סמוך לשער היורו והדולר, מפרסם גם את זמני כניסת השבת. הטבלה הלאומית אינה משקרת, ואין דומה כניסת שבת ירושלמית לאחותה התל אביבית, משל היו שתי הערים יושבות באזורי זמן שונים. זמן כניסת השבת אינו רק גיאוגרפי, אלא יש בו גם חידוש תיאולוגי-פילוסופי רב רושם: הוא מהפך את הדת היהדות מאנאלוגית ומופשטת, שבה זמן השקיעה והזריחה אמורפי, ליהדות דיגיטלית מדויקת להפליא. 18:46:59:59 היא עדיין מאית שניית חול, ואילו רעותה הצעירה ממנה, 18:47:50:00, הרי היא כבר קדושה למהדרין.

ביטוי נרדף : "זמני הדלקת נרות".

חבל על הזמן 

ביטוי זה, שפותח בשנות ה-90, הוא "פילר" – קרי, ניתן להציבו במקום כל אחד מחלקי המשפט, והתוצאה שתתקבל בהכרח תהיה בבחינת משפט תקף. משמעותן המקורית של המילים נשכחה מזמן, ונראה כיום כי במקור מדובר היה בביטוי מתחום היעילות הביורוקרטית, אולם בלשנים עדיין חלוקים על כך.

ביטוי נרדף: "חבל"ז"

מודרנה (אפשר גם מודרנא)

הביטוי "מודרנה" שימש כגנאי לשינויים בקהילות היהודיות כבר בתחילת המאה ה-18, ומכאן שהוא הכי פחות מודרני מבין ביטויי המילון דלעיל – דיסוננס שכזה. כאז כן עכשיו, משתמשים בו ברוב המקרים מטיפים דתיים המתנגדים לאותה "מודרנה", משום שטרם גילו להם שמדובר במושג ארכיאולוגי שאזכורו איננו רלוונטי עוד.

מילים נרדפות: "ההשכלה", "הנאורות".

מלחמת ששת הימים

בניגוד לעמים בעלי משאבים רבים משלנו, שהשקיעו במלחמות את מיטב זמנם, כמו מלחמת מאה השנים או למצער מלחמת 30 השנים, מעדיפים הישראלים החאפרים להסתפק בהרבה פחות. כך יצא שמדינת ישראל הקטנה השמידה בתוך שלוש שעות בלבד את חילות האוויר של אויביה ובתוך שישה ימים הרחיבה את נכסי הנדל"ן שברשותה כמעט פי שלושה. תוצאות עבודה מהירה ורשלנית זו מלוות אותנו עד היום.

ביטויים נרדפים: "מלחמת 67", "אל נכסה" (בערבית).

עגולה

הביטוי עגולה – המקבילה הצבאית למילה "שעה" – טומן בחובו סתירה פנימית מהותית: הצבא כידוע פועל על פי השיטה הדיגיטלית ("יש לכם 35 שניות"), אך מאידך, ה"עגולה" מציגה מציאות אנלוגית של מחוג המקיף מעגל שלם. הפתרון לפרדוקס טמון בהרגל הישראלי להתחייב על זמן מדויק ולעגל אותו בזמן הביצוע. כך למשל מזדמן לשמוע לא פעם ברשת הקשר דיווחים כגון: "קבל הגעה שלי בעוד חצי עגולה, משהו כמו 45 קטנות (ע"ע)".

ביטוי נרדף: "עגולה ו-15 קטנות"

עיכוב

פועל מכובס נוסף, הפעם לתיאור דבר מה שאמור היה כבר להתרחש בעבר או לפחות בהווה, אך משום מה נמצא בעתיד (אם בכלל). כך יש לנו מעוכבי התפתחות, מעוכבי זיווג ומעוכבי יציאה מן הארץ. שוטר יכול "לעכב" אותנו ללא כל עילה, וכדי לעצור אדם כבר יש צורך בסיבה ראויה. כך גם המשיח אינו מאחר חלילה, אלא רק "מתעכב". למעוכבי שפה נכתב הפועל גם בצורתו "עיקוב".

מילים נרדפות: "איחור", "פיגור"

קטנה

אחותה הקטנה של "עגולה". העגולה נחלקת ל-60 קטנות, ואילו הקטנה נחלקת בעצמה ל-60 קטנטנות. למעשה, ניתן לזהות כבר בשמה כי מדובר ביחידת זמן זניחה, ועל כן ניתן לדלג עליה בלי חשש, וכך גם על אחיותיה העוקבות אחריה. רק משנצבר פרק הזמן המבוזבז ל"עגולה" שלמה, עלול להיווצר פיגור שחבל על הזמן, שהדרך היחידה לצאת ממנו בצורה טובה היא להפכו ל"עיכוב" (ע"ע).

מילים נרדפות: אין בהן צורך.

תבוא מחר

ביטוי המשמש על פי רוב במסגרת הניסיון להיפטר מנודניקים בשיטת הדחיינות, שמעולם לא הוכיחה את עצמה, שכן הנודניק אכן יבוא מחר. הנדחה, במקרה זה, אינו מבין אל נכון שלמעשה הדוחה איננו מבקש כלל לדחות, אלא לבטל. לפיכך, באומרו "תבוא מחר" הוא למעשה מתכוון ל"אל תבוא לעולם" או ל"אינני מעוניין לתת לך שירות" או ל"אינני יכול עוד" (או לכולם גם יחד). עם זאת, אין צורך להיפגע, כשתזרח מחר השמש הכול יהיה טוב יותר, מחר אולי נפליגה בספינות ובעצם, "למה לא עכשיו מה שבטח יבוא כבר מחר?". לא יודע, נדבר על זה. תבוא מחר.

ביטויים נרדפים: "רד ממני", "תחפף".
 

כל הפרטים על "זמן - אירוע ליל שבועות בבית אבי חי"

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי