קמח מלא

הדף השבועי

social
facebook whatsup email tweeter
תמר דבדבני //
25.12.13
הדף השבועי
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
קמח מלא
האם גדולת הצאצאים באה להם בהכרח מאימם? האם הצלחתם של מי שגדלו במשפחה מעורערת היא בגדר מסר חיובי, משום שהיא מציגה התגברות על קושי או דווקא מסר שלילי, משום שהיא מבוססת על מודל לקוי? הסיפור המוזר והמעניין של הקמחית

תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו (יומא מז ע"א)

  mother-and-child-holding-hands1-e12911470199151
החכמים ראו בסיפור הקמחית גדולה מסוימת וחיפשו את מקורה

הקשר:

 

המשנה הראשונה בפרק החמישי במסכת יומא מתארת את הקרבת הקטורת ביום הכיפורים. לפי התורה, על הכוהן הגדול לאסוף את הקטורת "מלוא חופניו" (ויקרא טז, 12). כמה קטורת יש לאסוף? המשנה קובעת: "הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו". התלמוד הירושלמי מפרט: "הגדול לפי גודלו – אפילו כבן קמחית, שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין ("קב" מכיל בין 1200 ל- 2400 סמ"ק, לפי שיטות שונות); והקטן לפי קוטנו – אפילו כבן גמלא, שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים ("כזית" מכיל בין 15 ל-50 סמ"ק)" (ירושלמי, יומא ה,א; מב ע"ב).

 

ר' ישמעאל בן קמחית, אולי צאצא של עוג, מסביר בתלמוד הבבלי את מקור ענקוּתו: "כל הנשים זרד זרדו, וזרד אימא עלה לגג". הפועל "זרדו" מכוון כנראה לאיסוף ומיון של ענפים יבשים, והתלמוד מציע שתי הבנות אפשריות לדברי ר' ישמעאל: יש שאומרים שבעת הריונה בררה לעצמה אימו של ר' ישמעאל בן קמחית סולת משובחת במיוחד, שגרמה לעוּבר לגדול לתפארה; אחרים גורסים, שהאם מיינה וביררה את הזרע שיַפרה אותה, ומכל ה"מועמדים" נבחר זה שיוביל את בנה "לעלות לגג", כלומר לצמוח לגובה.

 

בעקבות תיאור זה ממשיך התלמוד לספר עוד על ר' ישמעאל בן קמחית ואימו.

 

דיון:

 

שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שמשו בכהונה גדולה

התלמוד מביא שני סיפורים על  החלפת ר' ישמעאל בן קמחית הכוהן הגדול, ביום הכיפורים, עקב טומאה שנפלה בו.

 

לפי הסיפור הראשון, "פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צינורא (רוק) מפיו על בגדיו, ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו; וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד" (בבלי, יומא מז ע"א). סיפור זה מופיע בספרות חז"ל בנוסחים שונים. בתוספתא (יומא ג, כ) ובירושלמי (מגילה א, י; עא ע"ד), למשל, מסופר הסיפור על שמעון בן קמחית, שנפגש עם מלך ערבי. למרות שינויים אלה, יסוד הסיפור אחד הוא: הכוהן הגדול המכהן נטמא מרוקו של גוי, ואחיו נאלץ להחליפו בתפקידו; בשל כך, "זכתה" אימם לראות שני בנים ככוהנים גדולים באותו היום.

 

לפי הסיפור השני, ר' ישמעאל בן קמחית "יצא וסיפר עם הגמון אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד" (ראו גם: באדר"נ נו"א, לה).

 
pink floyd - mother


בכל המקורות המקבילים מופיע רק סיפור אחד מסוג זה, ואילו כאן – שניים. הדמיון בין הסיפורים ניכר לעין, והתלמוד מבדיל ביניהם באמצעות שינוי שם האח (ישבב או יוסף) ובאמצעות מילות הקישור "ושוב אמרו" לפני הסיפור השני. אמצעים אלה מדגישים שר' ישמעאל בן קמחית נפסל פעמיים לתפקידו בערב יום הכיפורים. המבנה הסיפורי הייחודי בסוגיה זו מציב את שני הסיפורים לא רק כשני שלבים ב"ביוגרפיה" של ר' ישמעאל בן קמחית, אלא גם בזו של אימו: פעמיים זכתה לראות שני בנים כוהנים גדולים ביום אחד, ובסך  הכול, שלושה מבניה שימשו בכהונה הגדולה.

 

התלמוד אינו מסתפק במספר ייחודי זה ומגדיל אותו: לא שלושה, אלא שבעה! למסורת סיפורית זו על שבעת בניה של קמחית מקבילות נוספות בספרות חז"ל (כמה מהן נזכרו לעיל). 

 

אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך?

העובדה ששבעה מבניה שימשו ככוהנים גדולים אינה חייבת להיזקף כזכות לקמחית. במקור מאדר"נ מוצגת הִטמאותו של ר' ישמעאל בן קמחית מרוקו של ההגמון כ"פאשלה" חד פעמית, המנוגדת להיסטוריית הנסים שנעשו בבית המקדש. החלפת הכוהן הגדול ערב יום הכיפורים אינה מעלה או זכות, והיא מלמדת על שיבוש בהתנהלותו – גם אם נעשה בשגגה או שלא באשמתו.

 

למרות זאת, דומה שהחכמים רואים בסיפור גדוּלה מסוימת, והם מחפשים אחר מקורה. המהרש"א מספק שני פירושים אפשריים לכך שהחכמים תלו את ה"זכות" באם דווקא: "תלו הדבר בה בזכותה ולא בזכות אישהּ, דאפשר שהיו מכירין אישהּ שלא היה לו זכות כ"כ; ועוד אפשר, שז' בניה אלו לא היו לה מאיש אחד". לפי הפירוש הראשון, קשה היה למצוא זכויות כלשהן אצל אבי הבנים, ולכן הניחו חכמים שגדולתם באה להם מאימם; לפי הפירוש השני, לא היה לבנים אב משותף, ואימם הולידתם מאבות שונים. בשני הפירושים מוצגת משפחת הקמחית כמעורערת מעט. מחד גיסא, יש בכך כדי להדגיש את חינוכה הטוב שהצליח להתגבר על הקושי ולהצמיח בנים כוהנים גדולים; מאידך גיסא, התמונה המשתקפת אינה מעוררת קנאה או מציגה מודל מפתה לחיקוי.

 

אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי

לקמחית ברור מדוע זכתה: היא כיסתה את שיערה גם בתוך ביתה. תשובתה מבטאת ביטחון גמור במחויבותה הדתית ובקשר שבין התנהלותה האישית ובין גורל בניה.

 

מצוות כיסוי ראש לנשים נשואות נחשבת בסיסית ויסודית בהלכה היהודית, אם כי חלו בה שינויים לא מעטים במהלך ההיסטוריה. לפי הדיון התלמודי במסכת כתובות (עב ע"א-ע"ב), אין חלה חובת כיסוי ראש על אישה בתוך חצרה, קל וחומר בתוך ביתה. למרות זאת, הקמחית – לפי דבריה – החמירה על עצמה מעל הנדרש והקפידה ביותר שלא לחשוף את שערה גם בתוך ביתה הפרטי. " מצוות כיסוי ראש לנשים נשואות נחשבת בסיסית ויסודית בהלכה היהודית. לפי הדיון התלמודי, אין חלה חובת כיסוי ראש על אישה בתוך חצרה, קל וחומר בתוך ביתה. למרות זאת, הקמחית החמירה על עצמה מעל הנדרש והקפידה שלא לחשוף את שערה גם בתוך ביתה הפרטי "

 

אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו

בתלמוד הירושלמי מגיבים החכמים בהתפעלות לדברי קמחית: "כל הקמחים קמח, והקמח של קמחית – סולת! וקוראים עליה: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ (תהלים מה, 14)" (מגילה א, י; עא ע"ד; התרגום שלי). החכמים "משחקים" עם שמה של קמחית ומשבחים את שמירתה על חפציה האישיים ("כבוּדה") ועל כבוֹדה בפנים ביתה. דומה שהם מבינים את סוף הפסוק כברכה המיועדת למי שעושה כך: מי ששומרת על כבוּדתה בתוך ביתה, תזכה ללבוש בגדי מלכות (או לחלופין – בניה יזכו ללבוש בגדי כהונה גדולה).

 

בתלמוד הבבלי, לעומת זאת, תגובת החכמים שונה. במסכת נדה מסופר על אנשי אלכסנדריה המבקשים שלוש עצות מר' יהושע בן חיננא, בענייני "דרך ארץ" ומקבלים תשובות חד משמעיות (נדה ע ע"ב-עא ע"א): "מה יעשה אדם ויחכם? ... ירבה בישיבה וימעט בסחורה! ... מה יעשה אדם ויתעשר? ... ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה! ... מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? ... ישא אשה ההוגנת לו, ויקדש עצמו בשעת תשמיש!" (נדה ע ע"ב-עא ע"א). על כל אחת ואחת מן התשובות מגיבים אנשי אלכסנדריה באכזבה, ואולי אף בבוז: "הרבה עשו כן ולא הועיל להם!". על כך משיב ר' יהושע בן חיננא, פעם אחר פעם: "יבקש רחמים ממי שהחוכמה/העושר/הבנים שלו". התנהגות כזו או אחרת יכולה אולי לעזור להשגת תוצאות מסוימות, אבל אין הדבר מובטח, ולכן, כל שיש לעשות הוא להתפלל.

 

כמו אנשי אלכסנדריה, גם החכמים בסוגיה הנדונה כאן מטילים ספק בקשר הישיר שמוצאת קמחית בין התנהלותה ובין גורל בניה. בניגוד לשבח שהיא זוכה לו בתלמוד הירושלמי, כאן היא מקבלת "סטירת לחי" מן המציאות. לפי התלמוד הבבלי, התשובה האמיתית לשאלה מדוע זכתה קמחית היא: ככה.
מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus