יפה לכם: איך היופי מפעיל אתכם בכל פעם מחדש?

ראשון
"אהבה ליופי, כמו אהבה לטוב, לא צריכה הסבר"
אפלטון, המשתה

שני
דווקא כן.
האהבה האנושית ליופי, זו שטבעית לנו כמו אוויר לנשימה; הסגידה היחידאית, הבלתי פרופורציונלית ליופי - אנושי, אדריכלי, טבעי. מה יש במראה שקיעה מופזת או נערה יפה שמצליח להתריס חזק יותר מכל תבונה? מה יש שם? ערימה  של אבנים מסודרות בצורה כזו ולא אחרת; ערבוב מסוים של צבעים; עור מתוח על עצמות, בשר ושומן. 

היופי שוכן בעיני המתבונן? בר רפאלי (פלאש90, משה שי)

שלישי
היופי הוא האצולה החדשה של המערב. אנשים יפים מצליחים יותר. נשמעים יותר. מרוויחים יותר. יופי הוא כרטיס כניסה לחיים הגבוהים. איש אינו משלה את עצמו שיש איזה יתרון איכותי שמסתתר שם, מאחורי הפנים היפות, ובכל זאת - נכנעים בלי תנאי למי שזכו בנשיקת האלים.

רביעי
הָרוֹאֶה אִילָנוֹת טוֹבוֹת וּבְרִיּוֹת נָאוֹת, אֲפִלּוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים (שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בִּרְאִיָּה בְּעָלְמָא, כִּי אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בּו)ֹ, אוֹ בְּהֵמָה, מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ.

קיצור שולחן ערוך, הרב שלמה גאנצפריד, הונגריה 1864
 

חמישי
"היופי שוכן בעיני המתבונן".
בואו נחשוב לרגע על משמעות המשפט הזה. לאט.
אין יופי.
היופי אינו עומד בפני עצמו. הוא תולדה של תגובה אנושית. התפעלות הנפש לנוכח תופעות טבע ויצירה אנושית. היופי לא היה קיים אלמלא החיפוש אחריו. לא היה יופי בלי היכולת להתבונן, לזהות, להתפעל.

אם איש לא היה צופה בטאג' מאהל - מה היה עושה אותו ל'יפה'?

שישי
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה...  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן. מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב..."
בצלאל ואהליאב, בוני המשכן, בחירי האלוהים, הם אנשי חוכמת הלב.
הזהב, האסתטיקה, הכסף, הפרספקטיבה, הנחושת, העץ, ההרמוניה - כולן מכוונות אל תדר אחד - הלב. לבו של הצופה המתפעל. שם, במקום הזה, מתרחש היופי.

שביעי
מה אנחנו רואים בעמדנו מול יופי מופלא? מול נוף מרהיב, אדריכלות מבריקה, גוף מושלם? האם אנחנו מפנים את מבט ההתפעלות פנימה, להבין דרכו עד כמה מופלאה ועדינה היא נפשנו שלנו, זו שהבחינה בכל היופי הזה? האם אנחנו מתמלאים בעונג ובפליאה על גדולתנו, בני האדם, או שאנחנו תולים את היופי בעצים ובאבנים, בבשר ובעור, שעה שאנו קמלים בכיעורנו שלנו?  

מפטיר
"אני אוהב את הרעיון שמה שעלינו לעשות בעולם הזה הוא לקשט אותו עד ליופיו העצום ביותר, כדי שהדורות הבאים יוכלו להביט אחורה לצורות שהשארנו ולקבל את אותה התרגשות שאני מקבל כאשר אני מביט אחורה - על הפרתנון ועל הקתדרלה בשארטר".

האדריכל פיליפ ג'ונסון

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי