שפת הסימנים
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר האומץ לקבל רגע של הולדת הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
29.12.08
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

שפת הסימנים

להתפעל. להניח למשהו מבחוץ לפעול עליך. להפעיל אותך. לפתוח דלתות נשכחות. לנער אבק. לתת לדברים להיכנס פנימה. לתת לדברים לפרוץ החוצה. מה יש לנו שכל כך קשה לנו להתפעל באמת? אלי ויסברט - עליות - פרשת מקץ

ראשון
פתאום אתה זוכר. ילד עומד מבוזה במגרש משחקים בין שלוליות, מעגל של רוע ילדותי סוגר עליו. הוא בוכה. אתה מאט ומתבונן מחלון המכונית ופתאום אתה זוכר. את המבט המבוהל, את הדמעות שחרטו שני שבילים על הפנים המלוכלכות, את תחושת היחד העמוקה שחשתם אז כולכם, את הכוח שזרם ביניכם וסגר עליו ועל שפתיו הרועדות. פתאום אתה זוכר את זה. אתה מחזיר את המבט אל הכביש ומאיץ.

שני
מה מתניע אותנו? איפה נמצא העצב הרגיש הזה בנפש שמגע מרפרף עליו מעורר התרגשות, געגוע, אשמה?

שלישי
את אומרת שזה לא קשור. שאין מה ללמוד מדבר אחד על דבר אחר. שהכל בראש. אבל זאת לא פיזיקה, אני אומר לך. לא עצמים נייחים בחלל ויציבות נצח. חומר נוגע בחומר, חומר מגיב לחומר. תסיסה. ריאקציה. החיים שלך. החיים שלי. זאת כימיה. הכל קשור.

yldh_bym1 רביעי
להתפעל.
להניח למשהו מבחוץ לפעול עליך. להפעיל אותך. לפתוח דלתות נשכחות. לנער אבק. לתת לדברים להיכנס פנימה. לתת לדברים לפרוץ החוצה. מה יש לנו שכל כך קשה לנו להתפעל באמת?

חמישי
הלכו המילים. מתו. "מרגש", "מהמם", "מדהים", "מרומם". כולן מתו. את הכישרון להתפעלות הטביעה התפעלות-היתר. קריאות חדווה מלוות כל מוצר חדש על המדף, צווחות עונג לכל מכונית חדשה על הכביש, לכל כוכבת חדשה בפריים טיים. כשכולם "מאממים" - מה כבר יכול באמת להמם? להדהים? לרגש?

שישי
אני חושב עליהם עומדים מול המשנה למלך מצרים. עשרה אחים וסוד אפל אחד. 22 שנים הם מצליחים להסתיר את מכירת אחיהם יוסף גם מעצמם, אבל פתאום, כששוב מאוים בנה חסר המגן של האשה האהובה, המציאות מערערת את יציבות הנפש. הנסיבות דומות מדי. יותר מדי נקודות רגישות נלחצות בבת אחת. "ויאמרו איש אל אחיו: אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו. על כן באה אלינו הצרה הזאת". אבן מוסרת מעל פי הבאר. מעיין של רגשות מודחקים פורץ החוצה, משחרר תעוקות לב. זו תהיה תחילת גאולתם.

שביעי
השכל יוצר אבחנות, מנתק בין מרכיבי המציאות. מעמיד כל דבר במקומו. אבל הנפש מחכה לסימן, לדבר מה שיעורר אותה, שיפיח בה שוב את האש. הנפש תתרגם את המתרחש סביבה למשמעויות נסתרות, לסימנים מבשרי תקוה, לאותות אזהרה. כאילו המציאות כולה אינה אלא מראה משוכללת שמגלה ללא הרף פנים חדשות של הנפש עצמה. כאילו הנפש היא המשתקפת מבעד מיליוני האירועים שמקיפים אותנו. האם זה משנה בכלל אם הסימנים הונחו שם במכוון או לא?


מפטיר
"נגעת בלבי". איזה ביטוי יפה.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus