רגע של הולדת
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
27.1.15
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

רגע של הולדת

כל התחלה חדשה היא קצת כמו יציאת מצרים, כמו לידה: אחרי הכאב מגיעה שמחה מהולה בגעגוע אל עולם שלא יהיה יותר וחרדה גדולה מהעתיד. אלי ויסברט במבט חדש על פרשת השבוע

ראשון
אני עולה על המיטה, ובלי להבין למה או מתי זה התחיל, אני לוחצת בלי שליטה.
כל כך כאב לי, שלא קלטתי בכלל שאלו צירי לחץ.
עד הסוף לא קלטתי שאני יולדת בכלל.
אני יושבת ב-45 מעלות וצועקת שכואב לי ואני לא יכולה יותר,
ובעלי אומר לי "מה לא יכולה?! הראש שלה בחוץ!".
אני שואגת מכאב ולוחצת תוך כדי כך.
אחת שלושים וארבע.
הילדה בחוץ.

(סיפור  הלידה של נטע)
lydh_lyvt_2
עד הסוף לא קלטתי שאני יולדת בכלל (צילומים: פלאש 90)

שני
יציאת מצרים, כמו לידה - כאבי ההולדה, הדם על הפתח, המעבר דרך כל המים האלה, ואז הים שנסגר מאחור ובדידות.
 
שלישי
"וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע; כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב".

רביעי
מבקשים רחמים, להיות מרוחמים, להתרחם. שתבוא שוב הרחם הגדולה ותעטוף אותנו מפני העולם. אנחנו קוראים אל ההורים שאינם ואל השמים השותקים. חבל רפאים מפעם בטבורנו.
רחמו עלינו.
 

tmvnh
חמישי

לא, חמוד, התינוקת לא תחזור לבטן.
בני ישראל לא יחזרו למצרים.
לעולם לא נהיה עוד מה שהיינו פעם.

 

שישי
מהי הלידה? מהו השינוי? כניסה אל עולם חדש ומופלא או גירוש מגן עדן? התודעה מתמהמהת, כושלת במרדף אחרי המציאות. הזיכרון מתעקש להשאיר חלונות פתוחים אל מה שלא יהיה עוד. מול האתגרים החדשים, מתכרבלת הנפש בנוסטלגיה, מתרפקת על הימים הטובים ההם, ונרדמת.

שביעי
כל התחלה חדשה היא כמו יציאת מצרים, כמו לידה. אחרי הכאב תבוא שירה גדולה ואחריה יבואו הבכי והגעגוע אל עולם שלא יהיה עוד ותבוא אימת העתיד. ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. וללכת הלאה.

 

מפטיר
אל תסתכלי אחורה. יש לנו את העכשיו, יש לנו אותנו, זה מה שחשוב.

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus