מילים ומעשים
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר האומץ לקבל רגע של הולדת הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?

עליות

social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
27.7.11
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
מילים ומעשים
מי יודע, אולי מתוך כל המדבר ההביל והמבולבל הזה יצמחו האנשים שיעלו לרשת את הארץ. אנשים שייבחרו להיות התיקון ולא הקרבן. אלי ויסברט – עליות – פרשת מסעי

ראשון

שורות שורות של אוהלים. הסדר נשמר. הרגלים קטנים מתחילים להירקם. פתרונות והסדרים למצב הזמני-קבוע. בימים החום מעלף את המחשבות. בלילות נעים יותר. יושבים, מדברים, מחכים. לפעמים הזעם מתנחשל, סוחף את כולם לאגרוף קמוץ מונף אל השמיים ואז פיזור איטי. תבוסות קטנות שאיש אינו מודה בהן. בעיקר מחכים.

קדש ברנע. שדרות רוטשילד. סדנא דארעא חד הוא.

שני
-   אז מה בעצם אתם רוצים? מה הפתרון שלכם?!
-   מה הפתרון? אני לא יודעת מה הפתרון. בשביל זה יש מנהיגים. שהם יישברו את הראש. אני כאן רק כדי להגיד שככה אי אפשר יותר.

 

שלישי
מתלוננים. כל היום מתלוננים. כל האנרגיה הזאת, כל הכעס והתסכול – שום דבר מזה לא נצבר, שום דבר מזה לא הופך לכוח חיובי, מניע. רק דֶּלֶף מבאיש של אי שביעות רצון עקבית ומתישה.


רביעי 

ואתה דווקא מוצא בזה יופי. מזהה את הסיבות האמיתיות. את הכשלים. רואה בזה תגובה בריאה. מהבטן. יפים בעיניך הצעירים והצעירות. יפה בעיניך הלהט. אנחנו צריכים את זה. אתה אומר לי. אנחנו צריכים שמישהו יקום ויצעק את כל הדברים הנכונים האלה. משהו עוד יצמח מכל זה, אתה אומר לי.

 

חמישי
אֵלֶּה הַמִּצְו?ֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. 

 

שישי
זה סוף הדרך. סוף המדבר. סוף הדיבור. בין ערבות מואב לירדן ירחו רובצת התהום שמבדילה בין מילים למעשים. ארבעים שנה דיברנו. הגיע הזמן לעשות.

 

שביעי
מי יודע, אולי מתוך כל המדבר ההביל והמבולבל הזה יצמחו האנשים שיעלו לרשת את הארץ. אנשים שייבחרו להיות התיקון ולא הקרבן. אנשים שיהיו נכונים ללכת את הדרך הקשה והאפורה. אולי משממת התלונות הילדותית והמתפנקת, זו שמיטיבה כל כך לנסח את הבעיה אבל משחררת את עצמה מכל אחריות לפתרון, אולי ממנה יצמח משהו.

 

מפטיר
עד אז - מדבר.
 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus