חג הקרבן

רִאשׁוֹן
רגע לפני מסירת הבהמה לשחיטה, עולה הרגל היה נשען עליה בכל כובד משקלו. קראו זה "סמיכה". בדיוק באותו האופן "סמכו" רבנים את תלמידיהם בימי קדם להיות ממשיכי דרכם. תחשבו על זה בפעם הבאה שתסמכו על מישהו.
 

שֵׁנִי
דרך ארוכה עברנו מאז אלוהינו ביקש ואז דחה את הקרבן האולטימטיבי של מאמינו הראשון. 1,000 שנה הקרבנו קרבנות; 2,000 שנה היינו אנחנו הקרבנות, והיום? היום אנחנו מתגעגעים.

את האורחים רמי המעלה שלנו אנחנו לוקחים ליד ושם. את התלמידים - לסיור בפולין. ביום הזיכרון אנחנו עצובים; לא גאים ב'ילדים' שנקלעו למלחמה. נושאים את קרבנותנו בגאווה - קרבנות השואה, קרבנות הטרור, קרבנות השלום.

נושאים את קרבנותנו בגאווה - קרבנות השואה, קרבנות הטרור, קרבנות השלום (פלאש90, מרים אלסטר)

שְׁלִישִׁי 
מה זה עושה, להקריב קרבן? להעביר את מטען האשמה ואת שפעת התודה אל גוף חי אחר ולמסור את החיים הללו במתנה? "קרבן" ולא "קרוב" או "מוקרב". ה"קרבן" הוא כלי העזר של ה"מקריב" כדי לבצע את מעשה ה"התקרבות".

האם מישהו אחר משתמש בנו כדי להתקרב אל אלוהיו?
 

רְבִיעִי 
מספרים שעזר ויצמן, שכיהן כראש אג"ם בצה"ל בשנת 1965, שאל את ראש הממשלה דאז לוי אשכול כיצד להציג את בקשת ישראל לרכישת מטוסים מהאמריקאים – כמדינה חלשה הזקוקה לרחמים או כחזקה המסוגלת להתגונן בעצמה. אשכול ענה: "שמשון דער נעבעכדיקער", שמשון המסכן. מי אנחנו ומה אנחנו בלי המסכנות?

חֲמִישִׁי 
ואיך מנהלים מדינה שלמה של קרבנות? קרבנות של אפליה, קרבנות של אשליה, קרבנות של טרור וקרבנות של כיבוש. איזו מדיניות יכולה להוביל חבורה של קרבנות? איזה חזון יש לקרבן מלבד להינצל? ומה יהיה עליו אז? מה יעשה כשכבר לא יהיה עוד קרבן? האם יכול בכלל הקרבן לוותר על זהותו הקרבנית? ואיך יתמודד עם קרבנותיו שלו? מה יעשה כשימצא מישהו מסכן ממנו?

שִׁשִּׁי 
בתרבות המערבית, המקדשת את האשמה והכפרה, היינו הקרבן המוחלט, הדרמטי של המאה ה-20. היום, 60 שנה אחרי חידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, האויב המר ביותר שלה הוא דווקא העם החלש ביותר במזרח התיכון. מי ייטיב לאיים את חסינותו האוטומטית של הקרבן.

שמשון המסכן. מי אנחנו ומה אנחנו בלי המסכנות? (פלאש90, עופר זידון)

שביעי 

להקריב קרבן ולא להיות קרבן. לא להתמסר לאשליית המלאוּת שבהוויית הקרבן. לא להשתעבד לטוטליות של הנסיבות. להבין שיהא אשר יהא - שמחה או עצב, קללה או ברכה - אתה אדון לגורלך ולרגשותיך. לארוז את האשמה ואת התודה המסתחררות ולהעלות אותן באש המזבח - ריח ניחוח, אשה לאדֹני.
 

מפטיר
"קרוב מדי"?! איך אפשר להיות קרובים מדי?

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

ראש חודש ניסן: קרבנות