היו פה לפנינו

ראשון 

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה...  רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה. יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר. 
 

שני

ממייסדי דגניה א'. יוסף בוסל ואלה שמות מייסדי שכונת נחלת שבעה בירושלים:
יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, יהושע ילין, מיכל הכהן, בנימין בייניש סלאנט, חיים הלוי, אריה לייב הורוביץ.
 

ואלה שמות בני הקומונה החדרתית, מייסדי דגניה:
יוסף בוסל, תנחום תנפילוב, יוסף ברץ, מרים ברץ, שרה מלכין, יצחק בן-יעקב, יעקב ברקוביץ
 

ואלה שמות מייסדי מפלגת פועלי ציון בארץ ישראל:
דוד בן-גוריון, ישראל שוחט, יעקב זרובבל ויצחק בן צבי, יוסף חיים ברנר ואהרן ראובני
 

שלישי
"הגלידריה הזאת – זה חלק מרשת?"
"כן"
"איפה יתר הסניפים?"
"זה הסניף הראשון"

אז איפה הסניף הראשון?

רביעי
"אָנוּ נִהְיֶה הָרִאשׁוֹנִים",
כֹּה אָמַרְנו אָח אֶל אָח.
אָנוּ נִהְיֶה בֵּין הַבּוֹנִים,
נֵט הַמֵּיתָר, נֵט אֲנָךְ.

אָנוּ הוֹלְכִים, אָנוּ בָּאִים,
יֵשׁ עֲבוֹדָה עַד בְּלִי דַּי.
נִטַּע עֵצִים בֵּין הַסְּלָעִים
גַּם בָּהָר וְגַם בַּגַּיְא.

אָנוּ נָסֹל אֶת הַכְּבִישִׁים
נַחְצֹב צוּר לְאַבְנֵי גִּיר.
"הֵידָד", יַעֲנוּ הַפַּטִּישִׁים,
בְּשִׁירֵנוּ אֶת הַשִּׁיר.

עוֹד לֹא יָצְאוּ הָעֲדָרִים,
כָּל הָעוֹלָם יָשֵׁן עוֹד.
שַׁחַר מַלְבִּין עַל הֶהָרִים – 
קוּם הֶחָלוּץ, קוּם עֲבֹד!

אִם עָגַמְתָּ לְמַזְכֶּרֶת
יָד אֲהוּבָה, בִּרְכַּת-אֵם.
הוֹמִים גַּלִּים בַּכִּנֶּרֶת,
אַךְ אֶל לִבֵּךְ הוֹמִים הֵם.

עַד כִּי תַּעֲטֹף תֵּבֵל צִלָּהּ,
וְיֵט רָקִיעַ אֵשׁ וָדָם.
סֹלּוּ, סֹלּוּ הַמְּסִלָּה,
פַּנּוּ דֶּרֶךְ, שְׁבִיל הָעָם!

חמישי
הם היו הראשונים על אף שאיש מהם לא ידע בוודאות שאחריהם יבואו רבים. אחרים, דומים להם, היו ראשונים וגם אחרונים לחלומות שמעולם לא התגשמו. ובכל זאת – הם היו הראשונים. מכוח הגורל, מכוח הרצון, מכוח היותם שם. ראשונים.
 

שישי
גם אני הייתי מעדיף להצטרף – אבל מישהו צריך להיות ראשון, לא?
 

שביעי
מישהו צריך לעשות את הצעד קדימה. מישהו צריך לנופף בכנפי פרפר כדי שיום אחד תפרוץ הסערה. מישהו צריך להיות הראשון. למה שזה לא יהיה אתה?

מפטיר
"כל מהפכה הייתה פעם מחשבה בלב איש"

(ראלף וולדו אמרסון)