השם המפורש

ראשון
פנה למורה בכינוי "המורה".

מטעמי כיבוד הורים ומורים, אין לפנות למורה בשמו הפרטי כשם שאין פונים לאבא או אמא בשמם הפרטי.

(תקנון בית ספר ממ"ד אריאל אשדוד)

 שני
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי - יְהוָה - לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם... לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל: 'אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים"

שלישי
הסבר מלא למילה יְהֹוָה:  
הכתיב של השם המפורש במקרא. אין הוגים את המילה הכתובה אלא 'השם' או 'אדונָי'. (מילון רב מילים)

מה הטעם בשם שאי אפשר להשתמש בו?

רביעי
יהוה. מילה אחת כומסת בתוכה שלושה זמנים: היה, הווה, יהיה. עבור האדם הלכוד במסגרות הזמן זוהי מילה בלתי אפשרית, כמו ציור פנטסטי - בלתי אפשרי ועם זאת נוכח, מאלץ את המבט אל מעבר למה שמתקבל על הדעת.

חמישי
יהוה הוא אבינו, יהוה הוא מלכנו, יהוה הוא אלוהינו ושופטנו, אבל לפני הכל - הוא יהוה. אלוהי ישראל, בורא שמים וארץ, בוחר להתגלות לעמו בשם האחד אותו לעולם לא יוכלו להכיל או להגות. שם שבכל מופע שלו מעמת את התודעה האנושית עם גבולותיה.

שישי
זוהי, באופן עמוק, החירות. מה שמתחיל בשחרור מעול מצרים מכוון הרבה יותר גבוה - אל חירות ממגבלות הזמן, מכלא החושים; חירות מגבולות הגוף והתודעה. חירות מלאה, מלהיבה, מסוכנת, חסרת גבולות. חירות שהיה, הווה ויהיה דרים בה בכפיפה אחת.

"עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד השם הוא לבדו חופשי" (רבי יהודה הלוי)

שביעי
האם אנחנו חופשיים לקבל את שבלתי מתקבל על הדעת? האם אנו בני חורין להתעלם מהסטטיסטיקה, לדאות מעל למה שנראה לעין? להביט מעל ומעבר לסביר ולבטוח? לנגד עינינו נולד לעולם עם חדש, ובפיו שירת החירות, שירת האדם בן החורין. האם ידע לקבל את החירות שהוענקה לו? האם נדע אנחנו?



מפטיר
"יציאת מצרים תהיה לעד האביב של העולם כולו" (הרב אברהם יצחק הכהן קוק)