המלך

רִאשׁוֹן
"כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עליי מלך ככל הגויים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך"

אין עוד הרבה פסוקים חמוצים כאלה בתורה. פסוק בלי חשק. אין עוד מצוה שמנוסחת בסגנון הזה: "אם אתה ממש רוצה לנוח - תעשה לך שבת" או "אם אתה מתעקש שיהיה לך משפט צדק - בחר לך שופטים". דווקא בסוגיית מינויו של מלך ישראל נשלפת הפולניות היהודית במופע מרהיב של "נו טוב, אם אתם כל כך רוצים - שיהיה מלך, אבל" -

שֵׁנִי
אבל שלא יהיה לו הרמון נשים, שלא יהיו לו הרבה סוסים, שלא יהיה לו הרבה כסף. שיהיה מלך נטול סממנים חיצוניים, מלך נטול סמלי מעמד, מלך נטול מלכות. "בלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל"

צילומים: פלאש 90

שְׁלִישִׁי
משה רבנו, נסיך שגדל בבית פרעה, צומח להיות מנהיג היהודים - אך לא מלכם. התואר הנעלה אותו נושא משה הוא הפוך לגמרי: "עַבְדִּי משֶׁה" קורא לו אלוהים בחיבה. האיש שהוציא את ישראל ממצרים, שהביא להם את התורה, שהוליך אותם במדבר ארבעים שנה, לחם את מלחמותיהם והציל אותם פעם אחר פעם מזעמו של האל - הוא עבד. גדול העבדים.

רְבִיעִי 
"עובדה ידועה היא, שהאנשים שהכי רוצים לשלוט על אנשים הם, מעצם העניין, הכי פחות מתאימים לעשות זאת. כל אחד שמסוגל להגיע לכך שיתמנה לנשיא, אסור בשום אופן להרשות לו לקבל את התפקיד". (דאגלס אדאמס)

חֲמִישִׁי 
בכל מה שנוגע למלכות - קשה להאשים את ריבונו של עולם בחוסר בהירות לגבי ציפיותיו המוקדמות בנושא: "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" הוא אומר, רגע לפני מתן תורה "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש"  יש מלך לישראל - וזה אני.

אלוהי ישראל לא רוצה במלך לעמו. בעולם העתיק, המונרכי, בו מלכים בני אנוש מייחסים לעצמם תכונות אלים, באה תורת ישראל ומציבה לעם של עבדים משוחררים אתגר מוסרי ורוחני - לא "המלך הוא אלוהים" אלא "אלוהים הוא המלך". אין נושא כלכלי, אנושי, משפחתי או פוליטי שאינו כפוף לצו המוסרי העליון. השליט האמיתי של העם נמצא בלבו של כל אדם, בערכיו ובמצפונו.

שִׁשִּׁי 
את המתח הזה שבין מלכות האל למלכות האדם לא הצליח אף מלך ממלכי ישראל להתיר. כל כך הרבה יותר נוח להריע למלך, להאשים את "הממשלה", להתלונן על "המדינה". לך דבר עם אנשים על מחויבות אישית, על קוד מוסר פנימי, על ממלכת כהנים - שבה כל אחד הוא כהן, שבה אין אל מי לשאת עיניים ואין אל מי לגלגל אחריות. 

שְׁבִיעִי 
אז מה? אנרכיה? הרי בסוף יהיה מלך. יצר לב האדם נשלט מנעוריו, סוגד מנעוריו, עבד מנעוריו. אנחנו כמהים למלך, עם בגדי מעצבים ומכונית בייבוא אישי. לא ממש משנה לנו אם הוא פוליטיקאי, כוכבת נולדת לרגע או עבריין מיוחצ"ן - רק שיהיו גדולים מהחיים. גדולים מאיתנו.

מַפְטִיר
"העולם לא יהיה חופשי באמת עד שהמלך האחרון ייחנק למוות מהמעיים של הכומר האחרון." קבע וולטר במאה ה-18.
במאה ה-21 יש פחות ופחות מלכים - אבל מספר הנתינים, כך נדמה, רק גדל.