האותיות הקטנות
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר האומץ לקבל רגע של הולדת הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
12.2.09
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

האותיות הקטנות

כמה אש הייתה במשה: סנה בוער וקולות וברקים ודיברות. לבדו הוא הולך לשפוט. להביא את דבר האלוהים לעם שלם. איש מואר אחד ומולו שישים ריבוא. רק הוא. אבל יתרו, איש דת ותיק, כבר יודע: "נבול תיבול - גם אתה, גם העם הזה". אלי ויסברט על מקסם הבירוקרטיה האפורה. עליות -

ראשון
אפור.
המסדרונות. הריהוט. העציץ הנבול בפינת החדר.
אנשים אפורים מאפירים את חייך לטפסים ומספרים. פורטים חוויות, חלומות ותקוות להחזרים, תקבולים ותגמולים.

שעות אחר כך עוד ילווה אותך מבטה האפור  של המאבטחת, באור הפלואורסנט המרצד.

שני
"ביורוקרטיה, כוח ענק שמיושם על־ידי גמדים"
(אונורה דה באלזאק)

msdrvn_byt_hmshpt_hlyvn
"הכריזמה והמסורת יכפפו ראשן מול סמכותם הבלתי מעורערת של החוקים והכללים". בית המשפט העליון

שלישי
הסוציולוג והפילוסוף מקס ובר הגה בראשית המאה ה-20 את "המודל הטהור של הביורוקרטיה": אחריות מחולקת לאורך ולרוחב. כל עובד מוצא את מקומו, חופשי ממשא ההכלה של המערכת כולה. מלאכתו ברורה ומוגדרת. סדר מעמדות קבוע משרה יציבות, שומר על קצב איטי ומדוד של זרימה אנושית.

זהו משחק שחזק משחקניו, נתיב חכם מההולכים בו. הכריזמה והמסורת יכפפו ראשן מול סמכותם הבלתי מעורערת של החוקים והכללים. האנושיות - על חולשותיה, תאוותיה, תקוותיה - בחוץ. מומחיות עניינית, רתומה לסוסי אמביציה אישית, בעולם מושלם בו אין רצון רע - בפנים.

רביעי
אלא שובר לא הכיר את יונה מועד העובדים.
לא איש רע, יונה. רק אנושי. רק יודע שאדם נשאר אדם. שלאה מחשבונות מסוכסכת עם נגה מהמחשבים. שצוברי יעשה הכל בשביל קידום. שהאיש עם החותמת הוא האיש החזק.
ועכשיו החותמת אצלו.

חמישי
את אוהבת אותו ככה, במחוות קטנות, קבועות. בטקסי השכמה זעירים. בקפה מדויק בספל הלבן הסדוק. בנשיקה מרפרפת מדי שבע שלושים וחמש. בקוביות קטנות וזהירות של אהבה שהוא מניח על מפתן הבית.

שולחן הכתיבה של דוד בן גוריון.jpg
"כל משה צריך יתרו". שולחן העבודה של דוד בן גוריון
שישי
כמה אש הייתה במשה.
סנה בוער ועשר מכות אלוהים וים שסוע וקולות וברקים ודיברות. לבדו הוא הולך לשפוט. להביא את דבר האלוהים לעם שלם. איש מואר אחד ומולו שישים ריבוא. רק הוא. מי עוד יוכל לעשות את זה? מי עוד ראה אלוהים?

רק יתרו, איש דת ותיק, יודע: "נבול תיבול - גם אתה, גם העם הזה."

khvtmt-_qtn
שביעי
כל גל גדול של אמת ייסוג במוקדם או במאוחר ויותיר רסיסים זוהרים על סלעי המציאות הקרים. נמלים קטנות ופרקטיות ירחשו במרחבים הריקים שכבשה הכריזמה.

זה לא יהיה זה. כל כך רחוק, כל כך פרטני, טרחני, נקדני - עד שנשכח מאיפה הכל התחיל. אבל זה התחיל. זה בא בסולם המוצב שמיימה וראשו ארצה ועכשיו זה פה. איתנו. בשפתנו שלנו.

כל משה צריך יתרו.

מפטיר
המילים הגדולות נאמרו. זה זמן האותיות הקטנות.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus