על חוף הסליחה

ראשון

ונשקו בכל לבו (פלאש90) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת... וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו. וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.

שני
"וישקהו" אמר רבי שמעון בן אלעזר: מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. אמר לו רבי ינאי מלמד שלא בא לנשקו אלא לנושכו ונעשה צווארו של יעקב אבינו של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע.
(מדרש בראשית רבה)

ביקש עשו לנושכו ונעשה צווארו של שיש
(תנחומא וישלח ד)
 

שלישי
מה יש לך אתה, רבי ינאי? מה היה לך רע בתמונה היפה הזאת? שני אחים. עשרים שנה. מניחים בצד את השנאה הישנה. מתחבקים. מתנשקים. בוכים. מה היה כל כך רע שהיית חייב להפוך את הנשיקה לנשיכה, ואת הרוך לשיש משבר שיניים?
 

רביעי
"חלשים לעולם לא יכולים למחול. המחילה היא תכונת החזקים."

(מהאטמה גנדי)
 

חמישי
את קוראת לי לבוא אלייך לחדר. מכורבלת בשמיכת הפוך. שתי עיניים כחולות קורעות את החושך. "אבא, סליחה". ואני סולח ומרגיש איך מיידית רווח לך. איך הגוף הקטן נרפה מתחת לשמיכה. איך את מרשה לעצמך חיוך קטן מבעד לדמעות. איך את מרשה לשינה לבוא.
 

שישי
עשו אולי סלח ליעקב, אבל יעקב לא קיבל את הסליחה. "לעולם עשו שונא ליעקב" חרצו בני ישראל את דינם שלהם, ומצאו בכל דור את העשו התורן. שרשרת של שונאים - מאדריאנוס ועד היטלר, וכולם – עשו הרשע. לעולם שונא.
אבל עשו היה זה שסלח. למה לא קיבלנו את סליחתו?

סליחה זה להכיר בעליונות של האחר (פלאש90)
שביעי
קשה לסלוח. קשה הרבה יותר לקבל סליחה. כי לקבל סליחה זה להכיר בעליונותו של האחר. להרכין ראש בפניו. להבין שבפגיעתך בו כרית בור לעצמך ושרק הוא, בסליחתו, יכול להוציא אותך ממנו. כי לקבל סליחה זה להודות ביכולת האנושית לסלוח. גם שלך.
 

מפטיר
עימכם הסליחה