נישואין תינקסטוק

"לא גזענות, אחווה": את השאיפה למנוע נישואי תערובת יש לנמק מסיבות חיוביות

יצחק מאיר יעבץ //
21.1.16
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"כדי לא להיות גזען, איך חובה להיות קוסמופוליט – חסר זהות. מותר לאדם לאהוב את בן משפחתו, וזה אפילו מצופה ממנו. הוריו ואחיו, אשתו וילדיו של אדם הם מעגל האהבה והזהות הראשון שלו. ידידים ניתן להחליף – משפחה לא"
אכן, אנחנו מעדיפים את אחינו על מי שאינם אחינו, מבלי לפגוע ומבלי לזלזל באחר, בכל מי שנברא בצלם. זכויותיו כאדם וכעמית עומדות לו ואנו אף ניאבק לצידו אם יקופח. אך ברית אחווה יש לנו עם בני עמנו

"ומה אם בתך תביא הביתה בחור לא יהודי?". זוהי שאלה שיש מי שעלול למצוא את עצמו נבוך מולה. האינסטינקט של רבים, גם מי שאינם דתיים, שהדבר אינו בא בחשבון והם יעשו הכל כדי למנוע מעצמם וממשפחתם חרפה כזו. אך כשהם שואלים את עצמם איך העזו להגדיר חרפה את אהבתה של בתם הבוגרת, אין להם תשובה טובה, כזו שניתן להציג בשיחת סלון עם חברים משכילים. אם הוא בחור טוב כדי ללמוד איתו באוניברסיטה, כדי לקנות אצלו ולמכור לו, כדי לנהל איתו מערכת יחסים טובה וגם כדי להיות חברים של ממש, איך הוא לא טוב כדי להיכנס למשפחה? האם אין זו גזענות?

 

יש העונים על כך שהעם היהודי אינו רשאי לוותר על ריבויו הטבעי ועל המשכיות הדורות, משום שלאורך אלפי שנים הוא נרדף והושמד, עד השואה האיומה שבמונחים היסטוריים טרם התאוששנו ממנה. התבוללות המונית תמיט כליה על שארית עם ישראל והוא יחדל מלהתקיים. זוהי תשובה שיש בה ממש, אך היא מנסה להיאחז במצב זמני כדי להצדיק תחושה קבועה. תשובה זו תתפוגג לה בעוד כמה שנים, אולי אפילו כמה מאות, אבל זוהי אינה תשובה מהותית.

 

יש העונים שאכן אינם ליברלים, והם מחויבים להוריהם והורי הוריהם ואינם מוכנים לנתק את הקשר עם ההיסטוריה היהודית. תשובה זו מוותרת על עמדה קוהרנטית, ויש בה מעין פשרה אינטלקטואלית. אדם ליברלי אני ברוב תחומי החיים, אך בתחום זה אני נותר שמרן ובלתי מתפשר. מלבד חוסר העקביות, מה הסיכוי להעביר עמדה כזו לדור הבא? מדוע הבת אמורה לקבל חוסר עקביות כזה?

 

דומני שהבעיה מתחילה בשאלה של הגדרות. מי שרוצה לחוש אדם נאור במונחים מערביים, נע באי נוחות כאשר הוא מגלה שאין כל בני האדם שווים בעיניו לגמרי. התפיסה הנאורה הרווחת מותירה אותו עם תחושה שהוא גזען – שומו שמים! אם הוא גזען, הרי הוא אדם חשוך, בלתי סובלני, דומה מדי למפלצות אדם שכולנו חונכנו לתעב, אלה שמתגרת-ידם סבלנו כה רבות. קשה להרגיש שייך לעמדה כזו, ולו אם רק בתחום מסוים.

 

נכון יותר לנסח עמדה עקבית, שמחד היא מכבדת אדם באשר הוא, אינה מבזה ואינה משפילה איש בשל מוצאו, לאומו, או תרבותו, ועם זאת היא מאפשרת להבחין בין אנשים שונים, ובמוסריות ויושר פנימי מעדיפה מישהו על פני חברו מבלי לפגוע באחר. הכיצד?

 

קריאה נוספת: על נישואי התערובת של חתנה היהודי של צ'לסי קלינטון

 

נמשיל משל

 

נתאר לעצמנו אדם חולה שאינו יכול לפרנס את עצמו. ברחוב המקביל אליו גר אדם עשיר המסוגל לפרנס שלוש משפחות ולהישאר עם עודף. האם אנו מצפים ממנו ליטול על עצמו את עול פרנסתו של העני החולה? כמובן שאם הוא יעשה זאת הוא ייחשב איש אציל, אך אם הוא יתרום לו מעת לעת סכום כלשהו ולא יותר, איש לא יבוא אליו בטענות כאילו הוא אדם רע לב. ומה אם העשיר והעני הם אחים?

 

נתי שוחט_להבה
כרזה שתלו פעילי להב"ה בירושלים (תצלום: נתי שוחט) 

 

נשכלל מעט את הסיטואציה. לאותו עשיר יש שני מכרים עניים חולים. לאחד מהם הוא מעניק מאה שקלים לשבוע ואת השני הוא נוטל לגמרי על עצמו ומפרנס אותו על בסיס קבוע. האפליה מבוססת כמובן על בסיס אתני, אחד משני העניים הוא בן דודו. האם יש כאן משהו בלתי מוסרי? דומה כי ההיפך הוא הנכון – אם הוא יפרנס בשווה את שניהם, כי אז הוא עלול ללקות בחוסר מוסריות. איך אינך מעדיף את בן משפחתך על הזר?

 

כדי לא להיות גזען, איך חובה להיות קוסמופוליט – חסר זהות. מותר לאדם לאהוב את בן משפחתו, וזה אפילו מצופה ממנו. הוריו ואחיו, אשתו וילדיו של אדם הם מעגל האהבה והזהות הראשון שלו. ידידים ניתן להחליף – משפחה לא!

סדרות הלכה למעשה הלכה למעשה ראשון,
3.1.16 / 20:00
מפגש חמישי: נישואי תערובת– מי אמר שאסור?

עם ישראל הוא משפחה. הגורל המשותף, הברית האחת, מאז אברהם אבינו, ומאז יציאת מצרים ומעמד הר סיני, הקמנו יחד מולדת, יצאנו יחד לגלות, הופרדנו ופוזרנו בקצוות תבל וחזרנו למולדתנו לאחר אלפי שנים. המשפחה שבה והתלכדה והיתה שוב לאומה חיה ומפתחת תרבות עצמאית. אכן אנחנו מעדיפים את אחינו על מי שאינם אחינו, מבלי לפגוע ומבלי לזלזל באחר, בכל מי שנברא בצלם. זכויותיו כאדם וכעמית עומדות לו ואנו נקפיד עליהן ואף ניאבק לצידו אם יקופח. אך ברית אחווה יש לנו עם בני עמנו.

 

נישואין במבט יהודי אינם רק מימושה של אהבה אישית. נישואין הם המשך בניית הרצף האנושי ההיסטורי, בניית העולם ויישובו. הפרויקט שלנו הוא בניית המשפחה היהודית. שותפינו לפרויקט זה הם אחינו בשרנו, בני אברהם יצחק ויעקב. כל היתר הם בני דודים, או בני דודים רחוקים. אנשים טובים אבל לא אחים. את הבית שלנו אנחנו בונים עם השותפים לדרך. עם השכנים והידידים אנחנו בונים את העולם, את המדע, את התרבות הכלל אנושית. זוהי אינה גזענות, זוהי אחווה.

חברה האם נישואי תערובת הם האסון של העם היהודי או דווקא התקווה שלו? במציאות שבה יהודים משתלבים בארצות מוצאם בכל תחומי החיים, נישואים מעורבים הם עניין בלתי נמנע. אבל האם ייתכן שהמצטרפים החדשים הם דווקא תוספת לשורותינו, ולא הפסד?

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו