שיח המשיח

כמו גיליון המוחזק כך ששני קצותיו נושקים זה לזה, כך האבל על חורבן המקדש (ועל חורבנות רבים שנסמכו לו לאורך הדורות) נושק לאמונה בביאת המשיח. לשמו של החודש נוסף השם "מנחם", אחד השמות שהמשיח נקרא בהם, ולפי המסורת, יום הולדתו של המשיח יהיה בתשעה באב. לקראת תשעה באב, אני רוצה לברר לעצמי את שאלת המשיח והמשיחיות.

מושג המשיח, אחד העניינים שהפרידו לאורך הדורות בין דת ישראל ובין הנצרות, אינו מצוי בתנ"ך, אם כי פסוקים אחדים הובנו בדיעבד כמדברים על המשיח, ונעשה בהם שימוש בפולמוסים בין שתי הדתות. האמונה במשיח מופיעה בספרות התנאים והופכת רווחת בספרות האמוראים. האמונה בבואו העתידי של המשיח נעשתה מרכזית וכמעט בעלת אופי של דוֹגמה דתית כאשר הרמב"ם מנה אותה בין שלושה-עשר עיקרי האמונה שלו. אבל אפילו הוא, הנשר הגדול, המליץ להימנע מעיסוק מוגבר בעניינים משיחיים: "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה".לזהות את דמותו של המשיח (פלאש90) 

ואכן, בצד כיסופים לימות המשיח ניכרת במקורות היהדות זהירות מהתלהבות יתרה ממשיחיות. הוראה של רבן יוחנן בן זכאי, אביה של היהדות הרבנית, מלמדת על הגישה הראויה בעניין זה: "אם היתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך: הרי לך משיח, בוא ונטע את הנטיעה ואחר כך צא והקבילו" (אדר"ן, נו"ב ל"א). כלומר, החיים והדאגה לעתיד הממשי קודמים למימוש התקוות המשיחיות: ראשית יש לזרוע ולנטוע, ורק אחר כך אפשר להתפנות ולקבל את פני המשיח.

היחס למשיח ולמידת הלהט ביחס כלפיו מלמדים הן על השתייכות מגזרית והן על טמפרמנט דתי: יש בקרבנו תנועות המבקשות לפעול באופן שיקרב את בוא המשיח; קבוצות דתיות אחרות מנסות לזהות את דמותו של המשיח; ואחרים מזהירים שלא לדחוק את בואו. בתנועה הרפורמית הומרו הבקשות לביאת משיח אישי בשר ודם בבקשות לתקופה משיחית. לדוגמה, בברכת אבות שבתפילת העמידה נאמר במקום המשפט "ומביא גואל לבני בניהם", המשפט "ומביא גאולה לבני בניהם".

להיות או להתהוות

יהא היחס למשיח ולמשיחיות אשר יהיה, דומה שמושג המשיח עיצב את הדרך שבה התמודדו יהודים עם חייהם והירהרו על אודותם לאורך הדורות. יהיו אלה דתיים מחוג זה או אחר, חילונים ואף אתיאיסטים נלהבים, אצל רבים ניכרת גישה "מוּלִית" - העמדת חייהם והווייתם מול מציאות רצויה ונכספת. צעירים רבים נמשכים בימינו לתרבויות המזרח ולדתותיהן, אבל יש הבדל מהותי בין תרבויות אלה ובין היהדות - היהדות אינה מתמקדת ב"להיות", אלא מבקשת "להתהוות"; לא די בנוכחות בהווה; יש צורך במחויבות לעשייה למען העתיד. שיעורם של היהודים בין מתקני העולם הוא גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסיות המדינות שבהן הם חיים. מובן שאי אפשר להכליל באופן גורף, אבל בולטת העובדה שיהודים היטו שכם במאבק השחורים לשיוויון זכויות, שנשים יהודיות עמדו ועודן עומדות בחזית מאבקי הנשים ושבין הפעילים הבולטים בכל מאבקי זכויות האדם והצדק החברתי נמצאים יהודים. יהודים נושאים את עיניהם אל העתיד, הם נרגנים קבועים ואינם מרוצים מן המציאות. והם מבקשים לתקן את העולם.

• " צעירים רבים נמשכים בימינו לתרבויות המזרח ולדתותיהן, אבל יש הבדל מהותי בין תרבויות אלה ובין היהדות - היהדות אינה מתמקדת ב"להיות", אלא מבקשת "להתהוות" "

תהליך או תוצאה

"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה, אחכה לו בכל יום שיבוא". אני מבקשת להבין את המשיחיות על פי מאמרו של הרמב"ם באופן צנוע: אל לנו לנסות לאחוז בעקבי המשיח ולא להכתיר אדם כלשהו, תקופה כלשהי או רעיון כלשהו בכתר המשיח. המשיח תמיד "יבוא", ומשום שהוא תמיד "יבוא", הוא לעולם אינו כאן. עם המשיח ש"יבוא" באה האמונה בַּטוב והמחויבות לעתיד. אבל אולי גם ההכרה שהטוב המוחלט הוא דבר לשאוף אליו, הוא משהו עתידי ש"יבוא", היא השאור שבעיסה, הגורם לנו לפעול ולשאוף לטוב, אבל בהתגלמותו המלאה הוא אף פעם לא באמת יהיה פה.

  כוחה של אמונה. שבתי צבי

האמונה באוטופיה, באחרית הימים ובמשיח החזיקה יהודים בשעות קשות, ואכן, בתקופות קשות במיוחד, מתגבר העיסוק בחישובי קצין ובמשיחיות (והדבר אופייני, כידוע, לא רק ליהדות). האמונה באוטופיה יכולה להכיל פנטזיות שונות ותמונות עולם שונות ואף הפוכות - הלוא המשיח של אנשי גוש אמונים ונוער הגבעות הוא אותו משיח של אנשי נתיבות שלום או של פעילי איכות הסביבה. וכאמור, היחס למשיחיות אינו תלוי רק באמונות ובדעות, אלא גם בטמפרמנט אישי ובנטיות לב. זהו כוחה המפרה של אמונה בגאולה - היא דורשת מאיתנו לדמיין עולם טוב יותר, ודמיון זה מסוגל להכיל נרטיבים שונים ותשוקות לב שונות ואף סותרות. זוהי איכות מיוחדת, כוח הממריץ לפעול בעולם, וכך אני רוצה להבין את המושג "משיחיות" או "גאולה" (וכאמור, אני נמנעת מלדבר על משיח אישי) - זוהי המחויבות לכך שאפשר לתקן את המקולקל. זהו תהליך ולא תוצאה; זוהי האמונה שאפשר להרבות טוב ולתקן עולם - את עולמי האישי, המשפחתי והמקצועי ובמעגלים מתרחבים, במלכות שדי. השאיפה ולא התוצאה, החלקי ולא השלם - תשעה באב הוא זמן מצוין להרהר על כך.