מזון לנשמה

חדש בחודש

social
facebook whatsup email tweeter
דליה מרקס //
17.5.15
חדש בחודש
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
מזון לנשמה
האוכל הוא חלק מרכזי בציוני החגים שלנו, באירועים המשפחתיים ובטקסי מעגל החיים. בשביל הרבה דליה מרקס חג השבועות הוא גם הזדמנות נהדרת לאכול מאכלי חלב וגם העיתוי המתאים לבחון לעומק מה אנחנו באמת מכניסים לפה וללב

חג שבועות היה תמיד החג האהוב עלי, לא רק סלינו שעל כתפינו ולא רק ראשינו העטורים עוררו בי את חיבתו; לא רק קבלת התורה, כלי הלבן, שיבולת בשדה ורות המואביה דיברו אל לבי, אלא גם העובדה שזהו חג של מאכלי חלב. כצמחונית ותיקה הוא נתפש בעיני תמיד כטהור ונקי, בין היתר בגלל מטעמיו. ישנם טעמים רבים למנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות. אחד החביבים עלי הוא שתורתנו היא תורת חיים, וכיצד נוכל לאכול בעת שמחת קבלתה מזון הדורש הרג?

הקריאה: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיה"ש ד, 11) התפרשה במסורת היהודית כדוברת על התורה. זו נמשלה לחלב המרווה את התינוק ומחייה אותו ולדבש שמתיקותו מזינה ועיכולו קל, שני מזונות בסיסיים ומנחמים. הדימוי הזה מלמד על המקום שהתורה תופסת (צריכה לתפוס?) בחיינו. מי שלא נזקק לה ירעב.

הן במזרח והן בקהילות אשכנז מקובל המנהג לתת לילדים רכים ללקק דבש מעל לוחות שעליהם כתובות אותיות הא-ב ולהעניק להם דברי מאפה מתוקים בצורת האותיות. הרעיון העומד מאחורי מנהג זה הוא הרצון לחבב על הקטנים את לימוד התורה ולעשותה מתוקה בפיותיהם. וכמו ששר שלמה בר את שירו המרגש של יהושע סובול "והיתה התורה שבפה מתוקה כמו טעם של דבש".

 

9

 

אבל טעמו של המנהג עמוק אף יותר מאשר המתקת התורה בפיות הילדים. באמצעותו הם לומדים, שעליהם להפנים את התורה. עליהם להופכה לחלק מהוויתם, ממה שמרכיב את קיומם הרוחני ולא פחות מכך הפיזי, על ידי הכנסתה ממש אל תוך גופם.

המזון כתורה


הזיהוי של התורה עם מאכלים ערבים לחיך מזמין אותנו לדון בדימוי של המזון עצמו. הכול יודעים עד כמה אוכל הוא עניין חשוב ליהודים, ודומה שכך היה לאורך הדורות. האוכל הוא חלק מרכזי בציוני החגים שלנו, באירועים המשפחתיים ובטקסי מעגל החיים. העיסוק הרב בשאלות של מזון, כשרות, איסורים וניחומים הקשורים בו, מסביר הן את העובדה שיהודים רבים כל כך פעילים בתנועות המזון של ימינו (ראו על כך בהמשך) והן את השיעור הגבוה של יהודים בין הלוקים בהפרעות אכילה .

עקרונות הכשרות שנִמנו בתורה זכו לאורך הדורות להרחבות ניכרות. הדוגמה הקלאסית לכך היא הציווי: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" המופיע שלוש פעמים בתורה. הוא הובן בדיעבד כאיסור על עירבוב של בשר וחלב, איסור שהביא להפרדת כלים ולדיונים על הזמן הדרוש להפריד בין אכילת בשר וחלב וכו'. בדורנו מתרבים ומיתמרים חוקי הכשרות והגבלותיהם (עתה נוכל למצוא אפילו רעל כשר). רפורמות מחמירות זוכות לשבחים בפי רבים, כל המחמיר ידו על העליונה, ואילו הבאים להקל זוכים לבוז. ההכשרים המכונים "מפוארים" מפרידים בין ידידים וקרובים שאינם יכולים עוד לסעוד זה אצל זה, לא בגלל שאלות של כשרות, אלא בגלל שאלות של הכשרים. סמלית היא העובדה שגודלם של סמלי הכשרות על מוצרי מזון הכפיל את עצמו בשנים האחרונות.

אבל בעוד שאנו נוכחים בהקפדה ובהקצנה בכל הקשור בצדדים הריטואליים, הפוליטיים והטכניים של הכשרות ושל ההכשרים, אנו רואים גם שהממסדים הרבניים מעניקים פחות ופחות תשומת לב לכשרותו של המזון במובן העמוק של המילה.

שאלה של כשרות


משמעותו המקורית של המונח כשר היא מה שהוא ראוי או נאות. אם נבדוק סביבנו, נאלץ להסיק שרבים מן העוסקים בשאלות של כשרות שכחו מה טיבו של עיסוקם. בעוד שענייני הכשרי הכשרות הולכים ומתרחבים, העיסוק בכשרות עצמה הופך לצר, טכני וחסר מהות פנימית.

יהודים רבים רואים את התהליכים האלה בחוסר שביעות רצון. הם חוזרים ושואלים מהי כשרות - מה הופך מזון לכשר, מוסרי וראוי למאכל. האם אוכל מהיר, רווי שומן וכולסטרול הפוגע בבריאותנו ובהרגשתנו הוא כשר? האם מזון שיוצר על ידי ילדים המועסקים בתנאי עבדות במדינות העולם השלישי הוא כשר? האם בעלי חיים שגודלו באכזריות ונשחטו באטימות לב כשרים? האם מזון קפוא שחומם והוגש כלאחר יד לילדים הבוהים בטלוויזיה הוא כשר? תורתנו היא תורת חיים, גם האוכל שבו אנחנו מזינים את גופנו ומענגים אותו צריך להתאים לכשרות חיים.

עלינו להבין שאכילה מודעת היא חיונית. מה שאנחנו מכניסים אל תוך גופנו הופך להיות מה שאנחנו. ועל כן יש להיזהר במזונותינו מאד. לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על שיטות חדשות לבחינת כשרות של מוצר: אקו כשרות, כשרות מוסרית, תנועת "האוכל האיטי" ועוד. יותר ויותר אנשים מחפשים כיום את התו של סחר הוגן  או הכשרים חברתים לא פחות מאשר תו של כשרות ממוסדת.


לקראת חג מתן תורה, ששבעים הן פניה (ממש כמו ערכה של המילה גבינה, שאותה נאכל בחג, בגימטריה), אני רוצה להציע רשימה ניסיונית של אמות מידה לבחינת כשרות של מזון. אשמח לשמוע הצעות ודיוקים:

    הימנעות מבזבוז ומהרס: "בל תשחית" (ע"פ דברים כ, 19)
    שמירה על הטבע: "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ" (ויקרא יח, 28)
    יחס הוגן לבעלי חיים: צער בעלי חיים
    העסקה הוגנת: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך (ע"פ בבלי שבת, לא ע"א); 
    בריאות  "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד, 15)
    רגש של הודיה: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָ-הּ" (תהלים קנ, 6)
    קדושה באכילה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, 2)
    טעם והנאה: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד, 11)

חלק מקני המידה הללו משלימים זה את זה וחלקם נמצאים במתח ואף בסתירה. לדוגמה, מזון של "סחר הוגן" עשוי להיות יקר יותר ולכן הוא בעייתי מבחינה חברתית, חלק מן החברות המייצרות מזון אורגני מעסיקות עובדים בתנאים לא הוגנים וכו'. אכן, לשאלת כשרותו המהותית של המזון שאנו מביאים אלי פיותינו בימינו אין פתרונות קלים, אין אלה שאלות שניתן לקבל עליהן תשובות חותכות מרבנים ואנשי סמכות. אך גם אם לא נגיע לתשובות חותכות בשאלות אלה וגם אם לא עלינו המלאכה לגמור בעניין זה, אין אנו בני חורין להיבטל מהן.

חג שמח וכשר

הרבָּה ד"ר דליה מרקס, מחברת הספר "בעת אישן ואעירה: על תפילות שבין יום ובין לילה", היא מרצה בכירה בהיברו יוניון קולג'.

הצרפו לדף הבית של בית אבי חי

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus