סליחה אילוסטרציה
עוד בפרויקט
סליחה
מה הם החיים בלי סליחה?

על הסליחה: פרויקט מיוחד ליום הכיפורים

social
facebook whatsup email tweeter
דרור בונדי //
22.9.17
על הסליחה: פרויקט מיוחד ליום הכיפורים
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"באמונה, כמו באמון, צריך שניים. נדרשת הארת פנים הדדית. קפיצה של אמון לא תעזור כאן אם האחר ממשיך להסתיר את פניו. האתגר הוא קפיצת המעשה: להמשיך ולעשות מעשים של אמון גם כשאין אמון"
מה הם החיים בלי סליחה?
על מקומם הקריטי של האמון והאמונה במושג הסליחה. פרויקט מיוחד לימי "סליחות"

כמה יפים הימים הנוראים! רוח הסליחה ממלאת את העולם, אנו מפייסים איש את רעהו ובטוחים כי אחר כל הסליחות והתחינות והתשובות והתפילות והצדקות, אלוהים גם הוא יסלח לנו. מה היינו עושים בלי הסליחה, בלי היכולת לסלוח ושיסלחו לנו?

 

אלא מה, שהחיים הרבה יותר מורכבים, והימים אמנם נוראים. לא תמיד זוכים אנו לסליחה, לא תמיד אנו יכולים לסלוח. הסליחה כלל אינה מובנת מאליה – לא בין אדם לאדם, לא בין אדם לעצמו, לא בין עם לעם, ולא בין אלוהים לאדם.

 

עם כל הכבוד לאלול, אנחנו בני אדם ולא אלוהים, או כפי שניסח זאת שולי רנד: "למה באתני זה הקלון, רק לנפץ בי את הדמיון שאני כל יכול, נוח לסלוח, נוח למחול". בדרך כלל, אנו רוצים ומצליחים לסלוח כי לא באמת נפגענו. אך פגיעה ממשית, כזאת שמפרה את האמון הבסיסי ביותר, היא אכן בלתי נסלחת.

 

הקיום האנושי אינו אישי. אנו חיים וקיימים כבני אנוש רק בתוך האמון שבינינו. אי אפשר להיות בזוגיות לבד, בלי אמון, וכך גם בין הורים לילדים או בין היחיד לחברה. החיים עצמם תלויים באמונתו של אלוהים באדם, בהתעלותו של אלוהים על עצמו, בבחירתו להעניק חירות ואחריות לאדם.

 

ובהיעדר אמון בינינו, כל אחד מאיתנו שוקע לתוך עצמו, מאבד את נס ההתעלות והאכפתיות ושוקע בהאשמה ובציניות. בלי אמון, האחר מאיים עלינו, וכדי לשרוד, אנו מוחקים אותו. לכן אי אפשר לסלוח על הפרת אמון מוחלטת כי אין מי שיסלח ואין למי לסלוח. אנושיותנו אבדה לנו באובדן אנושיותו של האחר בעינינו. סליחה אפשרית רק בתוך אמון בין-אישי.

 

אנו לכודים במעגל. בלי אמון, אין סליחה, אך בלי סליחה, אין אמון. אם אמון עמוק כל כך נשבר בלא תקנה, למה שאתן אמון אי פעם? אבל מה באמת עושים בלי הסליחה, בלי היכולת לסלוח ושיסלחו לנו? איך ממשיכים מכאן?

 

עם כל ערכה של הסליחה, היהדות מכירה בכך שלא תמיד היא מתרחשת: "אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום... אבל עבירות שבין אדם לחבירו... אינו נמחל לו לעולם, עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו... לא רצה חבירו למחול לו... מניחו והולך לו..." (רמב"ם, הלכות תשובה ב, ט).

 

אכן, אין כפרה בלא סליחה, אך לעתים, יש להרפות ולהמשיך הלאה. כפרה גם תלויה בתשובה, אך התשובה אינה תלויה בכפרה ובסליחה: "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד... וכן יתנחם על שעבר" (שם ב, ב).

 

מבחנה של התשובה במעשה, במחשבה ובלב – לא בסליחה. תשובה אינה תלויה באמון, היא אינה תלויה בדבר. יסודה בבחירה החופשית, הבלתי תלויה. אפילו איננו חייבים להאמין בבחירה חופשית כדי לבחור (והרמב"ם אף אינו מונה אותה בין עיקרי האמונה); זו היא הכרעה טהורה הפתוחה לפנינו בכל עת.

 

הקפיצה הנכונה

 

הרב קוק (אורות התשובה, יג) גם הוסיף לכך הבנה פסיכולוגית עמוקה: "אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה. ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחבירו... אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה... יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא. ובתחילה לא ישים כל כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבא מיד לעסוק בתיקון העבר ימצא מניעות רבות... אבל בהיותו עסוק באמת לתקן את מעשיו, הדבר מובטח שאז יעזרוהו מן השמים גם כן על תקנת העבר".

 

 

קירקגרד
קירקגור. דיבר על "קפיצת האמונה"

 

אברהם יהושע השל קרא לזה "קפיצת המעשה" (אלוהים מבקש את האדם, עמ' 224). בניגוד לקירקגור, שקרא ל"קפיצת האמונה", ידע השל שלא תמיד האמונה אפשרית, שאי אפשר להאמין בכוח. באמונה, כמו באמון, צריך שניים. נדרשת הארת פנים הדדית. קפיצה של אמון לא תעזור כאן אם האחר ממשיך להסתיר את פניו. האתגר הוא קפיצת המעשה: להמשיך ולעשות מעשים של אמון גם כשאין אמון.

 

וכך גם בנוגע לסליחה. לפעמים, מרוב דיבורים על חודש הסליחות, אנו מתעקשים להאמין בסליחה. מרוב כמיהה לסליחה, אנו מדחיקים את עומק השבר ואף שוכחים שעיקר המבחן הוא המעשה הבא.

 

והמעשה הבא, הנעשה מתוך בחירה חופשית, המחבר אל הטוב, הוא גם מי שאולי יעורר את האמון מחדש. אובדן האמון, הטיל אותנו למעגל סגור; אי אפשר לשקם אמון. אך התשובה, מעשה של תיקון, עשויים אולי לפתוח מעגל חדש.

 

הנה, כבר מתחילה לה שנה חדשה ומזמינה אותנו למעשה של תיקון, למעגל חדש. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus