להקת אורות
המסתורין של הושענא רבה
social
facebook whatsup email tweeter
אבישי חורי //
20.9.18
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"אור (אורקה) טפלר: השם עצמו, 'מעגל שירה מקודשת', יכול לעורר אנטגוניזם. זה אומר שהבאים למעגל כזה נמצאים בהסכמה כלשהי להשאיר את האגו שלהם עם הנעליים, מחוץ לדלת. המטרה היא להשתמש במרחב המוזיקלי כדי ליצור אחדות, התרגשות, שחרור וחופש"
"ד"ר רות קרא-איוונוב-קניאל: החגים האלה מזמנים לנו את ההזדמנות לבדוק מה זה אומר שאתה כל הזמן זוכה להיוולד? איזה חלק שלך עדיין תקוע ברחם? לאיזה חלק שלך אין ראש? איזה חלק שלך שבוי כל כך בימות הדין, עד שאינו לא רוצה לצאת לעולם"
"שלמה דהרמה: אנחנו חייבים להיות קשובים לגוף שלנו, לספק לו את מה שהוא צריך. להשקיע בו באמצעות תזונה קלילה וחיה בקיץ, ובאמצעות אוכל חם ושורשי יותר בחורף – כמה שיותר קטניות, שורשים וירקות ירוקים לקראת הקור שבדרך, במטרה לשמור על חום הגוף"
אירועי "אסיף לילה" מספקים את החוויות המיוחדות שמזמנת ההתעמקות בהושענא רבה. אבישי חורי יצא למסע בין הגוף, הנפש והמעגל ותוך כדי ניסה להבין מה מסוכן בפסטה

הנה טיפ לשנה החדשה, על חשבון הבית: צאו החוצה בליל החג השני של סוכות ועמדו במקום שטוף אור ירח. הביטו בצל שמטיל גופכם על הקרקע. אתם יכולים לזהות את הראש? מזל טוב! אינכם זקוקים לרופא, למגדת עתידות או אפילו להורוסקופ - מתברר שתפילותיכם התקבלו ונחתמתם לחיים. כך לפחות סברו חכמי הקבלה בדורות הקודמים, שהאמינו שזו דרך בדוקה לוודא מי עתיד לשרוד את השנה הקרובה ולמי, אפעס, היה פחות מזל.

 

"על פי המסורת הקבלית, מי שיוצא החוצה בליל הושענא רבה ואינו רואה את הראש שלו בצל שמשתקף לאור הירח הולך למות", אומרת  רות קרא-איוונוב-קניאל, חוקרת קבלה וד"ר למחשבת ישראל, "וכדברי הרמב"ן 'למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא, לכך יאמר כבר סר צלם מעליהם'".

 

"ליל הושענא רבה ידוע כ'ליל החותַם',שבו נמסר בשמים הפתק הסופי שחותם את גורל האדם: חיתום הדין, שנמסר למלאכים ומתבצע למחרת בשמיני עצרת. יום זה מסיים את שרשרת חגי תשרי, ומסכם את תהליך ההוולדותה של שנה חדשה. ייתכן שמקור המנהג הזה קשור לתפיסה של הלבנה כשכינה, כהתגלמות האימהית של הקדוש ברוך הוא. זו ההזדמנות האחרונה שלנו להיוולד מחדש, להביט במראה של הנפש ולבנות את שיעור הקומה שלנו. לא מספיק שהאדם נולד בגוף, שקיבלנו בשר וגידים, אנחנו צריכים ללדת את נשמתנו ואת רוחנו. בעצם, על פי הקבלה הלידה אינה מאורע חד פעמי, אלא אירוע המתחדש מדי שנה. המקובלים מבינים שאין זה דבר פשוט ונותנים לנו כלים ריטואליים וכמעט פרקטיים לעבור חוויה של לידה".

 

 

אסיף לילה רות שם בראל

חוויה של לידה. רות קרא-איוונוב (צילום: שם בראל)

 

 


 

התפיסה הזאת עומדת בלב ספרה החדש של ד"ר קניאל "חבלי אנוש – הלידה בפסיכואנליזה ובקבלה", שעליו עבדה במשך עשור. הספר מצביע על המרכזיות של מיתוס הלידה בספרות חז"ל ומנסה לעשות כמה תיקונים היסטוריים ומגדריים בעודו מעמיד במוקד את החוויה הפיזית והרוחנית של הלידה, ואיתה את המרכזיות של דמות האם.

 

הטארוט של ר' נחמן

 

ימי החורף מזכירים לרוב את הסוף יותר מאשר את הלידה – עלים נושרים, העולם מתכנס לתוך עצמו, בני אדם נסגרים בבתים. האירוע "אסיף לילה", שיתקיים בבית אבי חי בליל הושענא רבה הקרוב (29.9.18, כ' בתשרי התשע"ט), ינסה להאיר חוויות של חיים דווקא מתוך הימים שמחשיכים מוקדם. לצד ד"ר קניאל, ישתתפו בו שלל הוגים, מוזיקאים ואמני מחול, שיבקשו לחגוג את חילופי העונות בטבע, בגוף, בנפש וברוח. "אלוהים נולד כל הזמן. הוא אינו דבר נוקשה וסטטי כמו שאומרים הפילוסופים", טוענת קניאל, "האל אינו אחד; הוא בנוי מחלקים שהם גם חסרים ומתגעגעים וחלקיים. הוא דין ורחמים, מלאות וחסד, וכך גם אנחנו. לידה היא מטאפורה חזקה מאוד למה שקורה באלוהות כל הזמן. החגים האלה מזמנים לנו את ההזדמנות לבדוק ברמה הרגשית מה זה אומר, פסיכולוגית ואז רוחנית ונפשית – מה זה אומר שאתה כל הזמן זוכה להיוולד? איזה חלק שלך עדיין תקוע ברחם? לאיזה חלק שלך אין ראש? איזה חלק שלך שבוי כל כך בימות הדין, עד שאינו לא רוצה לצאת לעולם"?

 

אולי יעניין אותך גם אסיף לילה 09.08.18 הושענא רבה בבית אבי חי

 

ואם כבר לצאת לעולם, אז עם מוזיקה אקסטטית ברקע. להקת אורות תזמין את הקהל לשיר את דרכו אל תוך החורף, במעגל שירה מקודשת שיוקדש לציון יום פטירתו של רבי נחמן מברסלב. "פעם קיבלתי ליומולדת קלפי טארוט שכתובים עליהם משפטים של ר' נחמן, ואחד המשפטים שם היה 'רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער ימים שלמים'", מספרת אור (אורקה) טפלר, החברה בלהקת אורות ובהרכב האינדי Forest. "זה רבי נחמן בשבילי. זה הצוף של החיים שלי, זה הדיבור שלי עם הבריאה. אם יש אלוהים או אלוהימה, ואני מאמינה שיש, היא רוצה אותנו פראיים. הבריאה רוצה אותנו חיים, לא-חנונים, לא-מסוגרים, לא-קונפורמיסטיים. אני מאמינה שהבריאה רוצה אותנו בחוץ, מלאים באור, משפיעות באור. באקסטרים, באומץ ובתשוקה של חיפוש ושל עומק, בזעקה אמיתית. במעגלים של אורות, כשהקהל שקט יותר או מופנם ולא-נפתח, אני אומרת את המשפט הזה לעיתים קרובות. תביאו בראש, תוציאו את הדבר הזה לחופש".

 

ז'אנר השירה המקודשת הולך ותופס תאוצה בעולם, החל במעגלים אינטימיים של חברים מועטים וכלה בפסטיבלים בהשתתפות אלפי אנשים. במפגשים הללו מזמינים מוזיקאים את הקהל הנוכח לדובב את נפשו דרך שירים רפטטיביים, דמויי תפילות, במטרה ליצור מרחב סטרילי שמתפתח משירה חרישית לאקסטזה כוללת ושבטית. "זה ז'אנר אלטרנטיבי, רוחני, ריטואלי, ניו-אייג'י – כל הנ"ל. גם היפי אפשר להגיד", מציינת טפלר.

 

את אומרת את זה בציניות? בהומור עצמי? בהשלמה?

 

"אני אומרת את זה מתוך מודעות. ציניות כבר אין בי, לשמחתי, אחרת לא יכולתי לעשות את מה שאני עושה. אני אומרת את זה מתוך הסכמה שזה מה שזה. קודם כול, השם עצמו, 'מעגל שירה מקודשת', יכול לעורר אנטגוניזם. זה אומר שהבאים למעגל כזה נמצאים בהסכמה כלשהי להשאיר את האגו שלהם עם הנעליים, מחוץ לדלת. המטרה היא להשתמש במרחב המוזיקלי כדי ליצור אחדות, התרגשות, שחרור וחופש - כל מיני תחושות שעולות כשאתה נמצא עם המון שהוא מאוחד. זה יכול לקרות גם במשחק כדורגל כשאתה חש אקסטזה קולקטיבית, וגם בהופעה של רדיוהד או בהופעה של עומר אדם. יש לי חבר יקר, ארנון נאור (ששם הבמה שלו הוא Sun Tailor – א"ח), שאומר שכל שירה היא שירה מקודשת. אני לא יודעת אם אני מסכימה עם זה, אבל כנראה שכל שירה שמקדשת את המוזיקה – בין שזה ניק דרייק ובין שזו נטע ברזילי – היא שירה מקודשת".

 

מה זה "שירה שמקדשת את המוזיקה"?

 

"אני לא יודעת אם המפיקים של ריהאנה חושבים על המוזיקה. אולי כן, אבל אולי הם חושבים על לעשות כסף. אני יודעת ומאמינה שכשארנון כותב את השירים שלו, הוא בא ממקום נקי וטהור מאוד, ולא עם אג'נדה כלכלית או בידורית. ברור שגם זה מקום מקודש, אבל למעגלים של אורות ייכנסו רק שירים קליטים, שיש בהם תוכן של אור ורוח".

 

קצת כמו תפילה או פיוטים.

 

"בדיוק. מדובר בשירים שהם מנטרות. פחות מעניין אותנו לבדר; יותר מעניין אותנו לעבור תהליך עומק. אנחנו מקווים שאדם שנמצא במעגל כזה יגיע למקסימום נוכחות שלו, בין שזה נו-מיינד או מיינדפולנס. מצב תודעתי של אושר, של מדיטציה לכל צדדיה. מדיטציה זה לא רק לעצום עיניים ולנשום, אלא לחוות רגע תחושת אחדות, ולא נפרדות. בפשט של זה, להרגיש לא-לבד. להרגיש שאני יכולה לבכות ליד אנשים, או לחלופין, לתת מעצמי ולשיר בקולי קולות. התוכן הוא 'דתי' אבל לא-בהכרח יהודי. אנחנו שרים הרבה שירים מהמסורת הדרום-אמריקאית, מהודו או מהיהדות, וגם את "Amazing Grace", שזה שיר נוצרי. לנו זה לא משנה לאיזה אלוהים אתה שר. העיקר שתהיה שם התעוררות".

 

 

עסקאות האוכל הנוראיות

 

אבל נראה שההתעוררות העיקרית בימי החורף היא זו של המיקרובים - חיידקים, וירוסים, שפעת – סביר להניח שכל אלה יצאו ממרבצם בחודשים הקרובים ויספקו תירוץ אידיאלי להתחפרות מתחת לפוך. אבל לפי שלמה דהרמה, מומחה בנושא תזונה טבעית שישתתף גם הוא באירועי "אסיף לילה", אכן מדובר בעיקר בתירוצים. לדבריו, חילופי העונות מעודדים את הגוף לפלוט מעצמו את הרעלים שבהם אנחנו מאכילים אותו ביום יום, וזו הסיבה להופעתן של חבילות קלינקס כפטריות לאחר הגשם. ולא, אין לו בשורות טובות; האשמים, לדבריו, הם יצירות מופת כגון קרואסונים, צ'יפס וקפה וכל מה שכולל קמח חיטה לבן, חלב, סוכר וכדומה.

 

"החומרים האלרגניים האלו יוצרים חומציות חזקה מאוד בקיבה, והתגובה של המעיים לעודף הזה היא ייצור ליחה מוגבר", הוא מתאר, "זה איזשהו מנגנון הגנה. אם תשים על העור בכל יום משהו צורב, הוא ינסה לפתח איזו תנגודת כדי למנוע מהתהליך הזה לפגוע בו. מכיוון שהעור הפנימי שלנו רגיש הרבה יותר מהחיצוני, הוא עושה את זה מהר וחזק יותר. אם הליחה הזאת חוזרת על עצמה, אנחנו נסתמים. פתאום שפעת, 'תקף אותי וירוס'! לא תקף אותך שום דבר", הוא פוסק, "הווירוס בא להוציא ממך את כל כמויות הליחה שהגוף אגר בתזונה הלא-נכונה. אז פתאום אתה עוצר, ואין לך תיאבון, אתה משתעל ומנוזל ויש לך חום שפותח את כל המעברים. זו הדרך של הגוף לפלוט את כל כמויות הליחה שגרמנו לו לייצר בעקבות התזונה ההרסנית שלנו. החומרים האלה מעייפים אותנו; אין בהם ויטמינים ומינרלים, והם גורמים לגוף מאמץ רב בניסיון לסלק אותם מתוכו. כל הסיפור הוא לעשות עסקאות עם הגוף", מוסיף דהרמה, "רוב הזמן באוכל אנחנו עושים עסקאות נוראיות. עסקה נוראית היא לתת מלא ולהידפק בתמורה, ולא לקבל כלום בחזרה. הגוף צריך להשקיע לפעמים שש שעות בשביל לפרק סנדוויץ' עם גבינה, להקריב מלא אנרגיות, מיצי מרה וחומצות, כדי לקבל בסוף פחמימות ריקות עם טיפה סוכר וטיפה חלבון. והתוצאה היא שכואבת לך הבטן והראש שלך מעורפל והמפרקים שלך נדפקים. תגיד לי אתה: איך הנפש שלך תהיה מסוגלת לעשות פעולות או להתפלל או לפרנס או סתם ליהנות? היא לא תהיה מסוגלת; היא סובלת. ואפשר למנוע את הסבל הזה".

 

תשמע, רוב האנשים מסביבי אוכלים פסטה, אבל אי-אפשר להגיד שרובם סובלים מראש מעורפל וממפרקים דפוקים.

 

"יצא לי לפגוש אלפי אנשים בתור מטפל - גם צעירים מהשורה - וכולם סובלים ממיגרנות, מכאבי ראש, מחולשות ומעייפות. אף אחד לא יגיד לך את זה, אבל אפילו שהם נראים נורמטיביים לגמרי, עדיין יש הרבה סבל. זהו פיקוח נפש שלא סתם אמרו עליו שהוא דוחה הכול. אלוהים לא צריך מאמינים פיסחים וחיגרים וסובלים וכואבים. אתה רוצה להיות עבדי הנאמן? סבבה, אבל קודם כול תהיה בריא. הרמב"ם, למשל, מציע ברפואה שלו הרבה דברים לא-כשרים, למשל תרופות לאסתמה שעשויות משומן חזיר ומעקרבים שחורים. כל אדם דתי יגיד שהוא בחיים לא ייגע בזה, אבל הרמב"ם אומר לך - אין לך ברירה: או שתיגע או שתהיה לנטל על החברה".

 

ועל אף הנטייה להתמודד עם עננות החורף באמצעות תגבורת של אספקת השוקולד, דהרמה ממליץ יותר על כיוון של חמין. "אנחנו חייבים להיות קשובים לגוף שלנו, לספק לו את מה שהוא צריך", הוא מדגיש, "להשקיע בו באמצעות תזונה קלילה וחיה בקיץ, ובאמצעות אוכל חם ושורשי יותר בחורף – כמה שיותר קטניות, שורשים וירקות ירוקים לקראת הקור שבדרך, במטרה לשמור על חום הגוף".

 

 

אבישי חורי הושענא רבה ענת חרמוני
"אנחנו רגילים לחשוב על החורף כזמן מפחיד, אפל וקר ומסוגר". הרי ירושלים

(צילום: ענת חרמוני, פלאש90)

 

 

ובזמן שבחברת החשמל מתכוננים לעלייה הצפויה בצריכת הרדיאטורים, מעניין לחשוב על שיבוצו של ראש השנה דווקא בזמן הזה, שבו שעות האור מתקצרות והטמפרטורות מתחילות לרדת. "אנחנו רגילים לחשוב על החורף כזמן מפחיד, אפל וקר ומסוגר, אבל לידה היא אף פעם לא דבר פשוט", מזכירה ד"ר קניאל, "היא כרוכה בהמון כאב וסבל, ואי-אפשר לזייף את זה או לדלג מעל זה. אדם שמוכן לתת לממד הרוחני שבו להיוולד כל שנה, יש בו משהו שצריך לכאוב, כמו בתהליך של חדר לידה רוחני. יש כיסוי, פחד, הצטמקות של העובר, ולאט לאט הוא הולך ונפרש, כאילו מזמנים אותו להיפתח".

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus