רואים את הקולות

בשנה האחרונה התקיימו בישראל פסטיבלי שירה מגוונים, ביניהם פסטיבל המשוררים הבינלאומי, פסטיבל שער לשירה, פסטיבל השירה הבינלאומי במע'רר, ימי שירה במדבר במדרשת שדה בוקר, "משיב הרוח" ועוד. אם תשאלו את חברי קבוצת המשוררים הירושלמית כתובת, פסטיבלי שירה הם תופעה של שנות התשעים, המבטאת באופן מובהק את הרוח הקרנבלית הכללית של התקופה.

"הריבוי והגיוון של הפסטיבלים יוצרים במה למשוררים השונים, מציבים אותם בו בזמן אלה לצד אלה ומקהים במשהו את הפערים בין משוררים ותיקים לצעירים ובין משוררים קאנונים לשוליים", מסבירים בקבוצה. "הריבוי הזה יוצר מצב שבו לאורך השנים משוררים רבים יותר נחשפים באופן בלתי אמצעי לקהל רב יותר".

אמנם זאת רק הפעם השנייה שבה משוררי כתובת מארגנים את פסטיבל השירה "מטר על מטר", אך כבר מדובר בסיפור הצלחה: שבעים משוררים ומוזיקאים יתכנסו בשכונות הסמוכות לשוק מחנה יהודה ובמרכז העיר, ויביעו רצון לשינוי תרבותי וחברתי באמצעות השירה.

"שינוי" היא מילת המפתח של חברי כתובת. כדי לחולל אותו הם פועלים מבפנים, מתוך השטח - לא עוד נביאים בשער, אלא משוררים המתהלכים בסמטאות וברחובות העיר ומביאים את השירה לכל מקום שבו נפתחת דלת. הרכב הקבוצה מגוון: שי דותן הוא כלכלן, דורית ויסמן היא פנסיונרית, אריאל זינדר וגלעד שטרנברג הם מורים, וגלעד מאירי הוא דוקטור לספרות עברית ומנהל תחום התרבות במתנ"ס לב העיר.

לא עוד נביאים בשער. קבוצת כתובת.  צילומים: מוטי קיקיון

אמצעי הייצור

"פסטיבלים מאפשרים למשוררים ולקהל לחזור לבסיס הטבעי של השירה - לקול החי, המחוספס, של המשורר במפגש בלתי אמצעי עם הקהל", מסביר אריאל זינדר את העדנה שלה זוכים פסטיבלי השירה.

האם הפסטיבלים מספיקים כדי לגאול את השירה מעמימותה?
"השאלה היא איך לא מגבילים את המגע החשוב הזה רק לפסטיבלים, איך גואלים את השירה מהנשייה, מהעמימות הגדולה של התחום. יש המון משוררים ומעט קוראים, וקשה להבחין בייחודו של כל קול. בעניין הזה חשוב, לדעתנו, להתייחס לאמצעי הייצור של העידן שלנו ולהישען עליהם כשאנחנו מפיצים את הקול החי של השירה. פרויקט הווידיאו-שירה שלנו, למשל, נשען על תשתית של וידיאו ואינטרנט כדי להביא את מיטב משוררי ישראל למחשב האישי של כל גולש וגולשת".

ועכשיו נדבר על כסף.
"כשמדברים בעקבות מרקס על אמצעי הייצור, מתייחסים לאופן שבו הכלכלה מעצבת, בין השאר, את התרבות. מקום לשירה הוא מוסד הספרות היחיד בארץ, עד כמה שידוע לנו, שמשלם באופן קבוע למשוררים על הקריאה שלהם. ברוב המקומות מוזמנים המשוררים ללא תשלום ואפילו ללא סידור נאות של הסעה או החזר נסיעות. זה לכאורה עניין 'נמוך' שלא צריך לעסוק בו, אבל אם השירה צריכה לפרוח, היוצרים שלה צריכים לדעת שהם לא נאבקים על כל נשימה יצירתית, אלא שיש מישהו שתומך בהם, מאמין בהם ומעודד אותם להמשיך ליצור. גם אלה יחסי ייצור-שירה, ואנחנו נוקטים עמדה ברורה ומחכים למוסדות אחרים שילכו בעקבותינו".

ומה בתוכנית? המשוררים יקראו משיריהם וישוחחו עם הקהל בחצרות ובבתים עתיקים של תושבי השכונה, באולמות קטנים ובבתי קפה - חללים שנבחרו בקפידה כדי לאפשר גם לקהל גדול לחוש את האינטימיות שבפגישה עם היוצרים.