עיין ערך: אהבה

ראשון
"מה אנשים צריכים?" את אומרת לי, "רק חום ואהבה. חום ואהבה. לא משנה מה הם מבקשים, לא משנה על מה הם מתלוננים. בסופו של דבר זה מה שבאמת חסר להם, מה שבאמת מבעבע מתחת לכל אי השקט ואי הנחת והתסכול והפחד. רק חיפוש אחרי חום ואהבה".

שני
"כמעט ולא קיימים פעילות או פרויקט, שמתחילים בתקוות וציפיות כה גדולות ולמרות זאת נכשלים לעתים כה קרובות, כמו האהבה".  
(אריך פרום, "אמנות האהבה")

שלישי
התמכרנו להתאהבות. תרבות שלימה מתקיפה אותנו בהיסחפויות סוערות ומלאות תשוקה. מותשים אנחנו בוהים בסיפורי אהבה גדולים מהחיים שמרצדים על המסך; בספרים שאנו קוראים מסתחררים גברים ונשים במערבולות יחסים סוערות. זמרים וזמרות, משוררים ומשוררות, מצעד מטמטם של דמיונות על אהבה. איפה זה ואיפה להכין סנדוויצ'ים בבוקר, לקפל את הכביסה שנערמת, לטפל בחשבונות הבנק, לגנוב רבע שעה על כוס קפה בערב, איך היה לך היום, התגעגעתי.

רביעי
'לאן נעלמה האהבה?' אתה שואל, אבל מתכוון להתאהבות, לחוויה הפסיבית והמתוקה של ציפה בתוך זרם מהיר ומסעיר של רגשות. קונה לה פרחים. סופשבוע בצימר. חמש עשרה שנה, היית מאמינה? ואז פתאום זה קורה שוב - מישהי מציתה את הדמיון, מישהו מסעיר את הדופק. הקלפים נטרפים. רוח פרצים פוערת את חלונות הבית. ואולי בחרתם לא נכון? ואולי האושר נמצא בהישג יד מחוץ לבית שהקמתם יחד, ופתאום הוא סוגר עליכם כל כך?

אהבה? לא. התאהבות.

חמישי
והאהבה שלי אלייך היא אהבה שקטה. מתעצמת מתוכה כמו בצק שתופח לאט. יונקת כוח מהחום שלך ומתסיסת הזמנים שלנו יחד. משמחות, מתקוות, מפחדים. מדמעות שלך ושלי. אוהב אותך כפעולה, לא כתיאור מצב. הולך ומגלה אותך. הולך ונקשר אלייך. הולך ואוהב.

שישי
"וללבן שתי בנות. שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות, ורחל הייתה יפת תאר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל". יעקב מתאהב, אבן נגולה מעל פי הבאר שלו. ארבע עשרה שנים הוא יעבוד עבור בת הדוד יפת-התואר.
אבל שיחתם היחידה שתמסור לנו התורה תהיה מריבה.
אבל רחל תמות בייסורים ותקבר על אם הדרך, לבדה, מרחק יום רכיבה בלבד מאחוזת הקבר המשפחתית. 
אבל את השם שהיא תיתן לבנה על ערש לידתו ומותה, בן אוני, נר זיכרון לכוחותיה האחרונים, יעקב ישנה לבנימין.

אהבה? לא. התאהבות.

שביעי
ההתאהבות מפרקת, מטלטלת, מאפשרת את הרגע הלא מוגן הזה שבו יכול אדם אחר להיכנס אל תוך המתחם המבוצר של נשמתך. היא שבע דקות בגן עדן. היא הגפרור שיצית את האש המבויתת של האהבה - ואז יתאכל אל תוך האש. אבל גפרורים לא מחממים, חביבי. רק עושים נעים לעין.

מפטיר
ומוטב, ומוטב לאהוב
.